התזמורת בסיור

הסיור לארה"ב וקנדה

מנצח:

מאסטרו זובין מהטה

 

סולנים:

יצחק פרלמן

פנחס צוקרמן

יפים ברונפמן

גיל שחם

מיהוקו פוג’ימורה

מקהלת ה – MasterVoices

ומקהלת הבנות של מנהטן

תכנית הסיור

 

ניו יורק

יום רביעי 25 באוקטובר – קארנגי הול

מנצח

זובין מהטה

סולנים:

יצחק פרלמן

פנחס צוקרמן

מוצרט: הפתיחה “פיגרו”

מוצרט: סימפוניה מס’ 36, “לינץ”

מוצרט: סימפוניה קונצרטנטה

 

 

טורונטו

 יום שבת 28 באוקטובר – Roy Thomson Hall

מנצח

זובין מהטה

סולן
דויד רדזינסקי

פוזננסקי: הערת שוליים

ראוול: דפניס וכלואה, סוויטה מס’ 2

שטראוס: חיי גיבור Heldenleben

 

 

לוס אנג’לס

 יום שני 30 באוקטובר –   Walt Disney Concert Hall

מנצח

זובין מהטה

סולן

יפים ברונפמן

 

פוזננסקי: הערת שוליים

בטהובן: קונצ’רטו לפסנתר מס’ 3

שוברט: סימפוניה מס’ 9 בדו מז’ור “הגדולה”

 

 

סאן פרנסיסקו

 יום שלישי 31 באוקטובר – Davies Symphony Hall

מנצח

זובין מהטה

 

פוזננסקי: הערת שוליים

מוצרט: סימפוניה מס’ 36 “לינץ”

שוברט: סימפוניה מס’ 9 בדו מז’ור “הגדולה”

 

סנטה ברברה

 יום רביעי 1 בנובמבר – Arlington Theatre

מנצח

זובין מהטה

פוזננסקי: הערת שוליים

מוצרט: סימפוניה מס’ 36 “לינץ”

שוברט: סימפוניה מס’ 9 בדו מז’ור “הגדולה”

 

מיאמי

 

יום שבת 4 בנובמבר – Kravis Center / Dreyfoos Hall

מנצח

זובין מהטה

סולן
דויד רדזינסקי

פוזננסקי: הערת שוליים

ראוול: דפניס וכלואה, סוויטה מס’ 2

שטראוס: חיי גיבור Heldenleben

 

יום ראשון 5 בנובמבר –  Knight Concert Hal

מנצח

זובין מהטה

פוזננסקי: הערת שוליים

מוצרט: סימפוניה מס’ 36 “לינץ”

שוברט: סימפוניה מס’ 9 בדו מז’ור “הגדולה”

 

ניו יורק

 

יום שלישי 7 בנובמבר –  Carnegie Hall

מנצח

זובין מהטה

סולנים

יפים ברונפמן

דויד רדז’ינסקי

פוזננסקי: הערת שוליים

בטהובן:  קונצ’רטו לפסנתר מס’ 3

שטראוס: חיי גיבור Heldenleben

 

יום רביעי 8 בנובמבר – Carnegie Hall

מנצח

זובין מהטה

סולנית

מיהוקו פוג’ימורה

מקהלת ה – MasterVoices

ומקהלת הבנות של מנהטן

 

יום חמישי 9 בנובמבר – Carnegie Hall

מנצח

זובין מהטה

סולן

גיל שחם

וובר: הפתיחה אוברון

צ’ייקובסקי: קונצ’רטו לכינור ברה מז’ור, אופ’ 37

שוברט:  סימפוניה מס’ 9 בדו מז’ור “הגדולה”

הסיור לגאורגיה ורומניה 2017

בתקופה שבין עונה לעונה, בקיץ, יוצאת התזמורת לסיבוב הופעות ברחבי העולם – מסורת וותיקה שימיה כימי התזמורת –
והפעם על המפה: גאורגיה ורומניה

 

מנצח
זובין מהטה

סולנים
חטיה בוניאטישבילי, פסנתרנית
לאונידס קבאקוס, כנר

 

 

 

תכנית הסיור

טביליסי

14.9.17 קונצרט באוויר הפתוח  בציננדלי

זובין מהטה, מנצח
חטיה בוניאטישבילי
, פסנתרנית


אנסקו:
קולו של הטבע
שומאן: קונצ’רטו לפסנתר
צ’ייקובסקי: סימפוניה מספר 5

 

בוקרשט
16.9.17  Grand Palace Hall

זובין מהטה, מנצח
חטיה בוניאטישבילי
, פסנתרנית


שומאן
: קונצ’רטו לפסנתר
שטראוס: סימפוניה דומסטיקה

 

17.9.17  Grand Palace Hall

זובין מהטה, מנצח
לאונידס קבאקוס
, כנר


אנסקו
: קולו של הטבע
ברהמס: קונצ’רטו לכינור
שוברט: סימפוניה מס’ 9 בדו מז’ור “הגדולה”

 

מעדכנים מהסיור - סיון מעיני

באמצע חופשת הקיץ עשתה את דרכה התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אל טרמינל 3 בנמל התעופה בן-גוריון. מכיוון שלא עבדנו כתזמורת בין סיור סין והסיור הזה, האווירה על מטוס הצ׳ארטר שלנו, הייתה של נינוחות, של חבורה של אנשים שלוקחים הפסקה מחופשת הקיץ שלהם בשביל לנסוע לסיור שמחוץ למסלול ה”שגרתי”. לא הייתה המועקה שיש לקראת סיור ארוך, מפני שאנחנו נוסעים וחוזרים במסגרת של שבוע  ימים בלבד, הרפרטואר בשלושת בקונצרטים מוכר ואנחנו נעים רק בין שתי תחנות בדרך – גאורגיה ורומניה.

 

לאחר הטיסה הקצרה, כשהגענו למלון בטביליסי, עמדו אוטובוסים לרשותנו בכדי לקרב אותנו אל אזור העיר העתיקה, ומיד הרגשנו שהמארחים הגאורגיים מסבירי פנים ומשקיעים מחשבה בהענקת חוויה חיובית ומעניינת לנו. המטרה הראשונית בביקור זה  בעיר היתה לחפש חצ׳פורי מקומי ולתור אחר חוויה קולינרית שהמטבח הגאורגי מבטיח.

התיישבנו במקום שלא הכרנו ולהפתעתנו לא כל המנות היו טעימות כפי שציפינו, אפילו החצ׳פורי המפורסם. חשבנו לתומנו שלא משנה לאיזו מסעדה נגיע, הכל יהיה טעים.

אך הסמטאות הקטנות, הבניינים היפים, והארכיטקטורה הגאורגית הנוצרית הייחודית הפכו, בסופו של דבר, את עניין האוכל למשני באותו ערב.

למחרת, הפעם אחרי מחקר מקדים, הלכנו למסעדה ושמה נפלאה “שוכמן” –  אוכל גאורגי ופיוז׳ן של מטבח מולקולרי – שימוש בידע המולקולרי כדי להכין מנות מקוריות ומפתיעות, שלא רגילים לראות אותם בדרך כלל. ובהחלט כל מנה הפתיעה יותר מקודמתה – החל ממנה שרשומה בתפריט כ assorted vegetables  ומגיעה בכדור סלק, כדור דלעת וכדור שקדים עטוף ברצועת קישוא, ועד ג’ל לימון וג’ל אפרסק שיחד עם חומץ בלסמי, שמשו למעין שרטוט של עץ על הצלחת – ואחרי ערבוב, היוו גם חלק מהרוטב.

לא אחת הזכרתי בפוסטים עד כמה זה נהדר שמהלך סיור שהוא קודם כל לשם עבודה, אנחנו בכל זאת זוכים לראות מקומות מיוחדים ואקזוטיים בבוקר חופשי שנהפך לזמן איכות יקר מפז, המעניקים לסיור מימד נוסף בשל הניגוד בין עבודה ופנאי.

בבוקר חופשי היו שתי אפשרויות לטיול: בעיר בעתיקה בטביליסי, או נסיעה קצרה למנזר ג’וואלי ולעיירה (Mtskheta)  מצחתה הנמצאת למרגלות המנזר.

אני בחרתי בטיול השני, שהיה לא פחות ממרתק (גם החבר׳ה שבחרו בטיול הראשון דווחו על הנאה מרובה). המנזר, העיר (אחת מהעתיקות במדינה), וקתדרלת סוויטיצחובלי, הם אתר מורשת עולמית של אונסק”ו, והעיר נחשבת לקדושה, בוודאי משום שהיא מהווה מרכז נוצרי שוקק בגאורגיה מאז המאה הרביעית לספירה.

 

הנוף מהמנזר היה יפה כל כך על שום היותו הררי בנקודת מפגש של שני נהרות, אראגווי ומטקווארי.  בזכות המראות המרהיבים והמדריכה המלומדת שלנו, טעמנו טעימה מהעושר התרבותי וההיסטורי שגאורגיה מציעה. לא דמיינתי שמדובר במקום כל כך מעניין עם היסטוריה כל כך מורכבת. באמצעות הידע העצום שלה, המדריכה תמרה הצליחה להעביר אלינו בזמן קצר את מהותה של גאורגיה והאומה הגאורגית. כדי לתאר במדויק את כל מה שסיפרה לנו בזמן קצר, אאלץ לעשות הסבה מקצועית ולסור אל ספרי ההיסטוריה, אך עיקר המסר שלה היה, שהנצרות עבור הגאורגים לא הייתה רק דת אלא גם גורם משמר זהות. במשך מאות רבות גאורגיה נכבשה על ידי אומות רבות שניסו לדכא את רוחם הלוחמת על ידי הרס המבנים שהתפללו בהם ונסיונות להמיר את דתם.

תמרה סיפרה המון עובדות מעניינות. למשל, לא ידעתי שלגאורגים, דוד המלך משלהם.

 

ושמקור השם תמרה הוא בתמרה מלכת גיאורגיה.

מדהים לחשוב שהיא הייתה אחת הנשים השליטות הראשונות מאז המלכות במצרים העתיקה. טביליסי היא עיר של קונטרסטים בין מזרח ומערב, ובנקודה אסטרטגית מבחינה גאוגרפית, בין מערב אסיה ומזרח אירופה. היא גם שוכנת על דרך המשי ההיסטורית.

 

בסיור הזה היו איתנו שני סולנים מעניינים ומאד שונים, בנקודות מאד שונות בקריירה שלהם. חאטיה בוניאטישוילי היא פסנתרנית מוכשרת ביותר שבגילה הצעיר הגיעה כבר למעמד של סופר-סטאר בעולם הפסנתר. היא מופיעה איתנו כמעט כל שנה והיה מאד מרגש ללוות אותה בקונצרט בארץ מולדתה. הופעתה כריזמטית וכובשת, שכנראה גורמת לרוב הגברים להחסיר פעימה, ומעוררת בנו הנשים יראה של כבוד והשתאות משום שהיא כזו ליידי אצילית. זה נפלא שעל אף ההצלחה הכבירה לה היא זוכה, הקריירה שלה עוד לפניה והשמיים הם הגבול.

בפוסט הקודם מסיור סין, כתבתי שהכל זה עניין של עיתוי בחיים. שוב ושוב יש הוכחות לאמיתותה של האימרה… כל יום וכל שעה נוספו חברי תזמורת חדשים תועים בנבכי ופיתולי מערכת העיכול, כל אחד בדרגת חומרה אחרת. מובן, אם כך, שבבוקרשט, בחזרת הבוקר שלפני בקונצרט השלישי והאחרון, מלאי הכוחות היה נמוך עד אפסי. כנראה שהסתובב אצלנו וירוס בטן, כמו שיכול לקרות בסיור שבו אנחנו נמצאים הרבה זמן באותו מקום.

בחזרה יום קודם לכן, נעמד הרופא שלנו בתחילת החזרה ואמר “חצי מהתזמורת שלא פנה אלי לגבי בעיות העיכול שלהם, זה לא אומר שאין להם בעיות עיכול, זה אומר שהם לא פנו אלי.”

החצי הראשון של החזרה עבר בקושי, עקב מצבנו העדין, ואז כשהגיע הסולן השני, הכנר היווני המופלא לאונידס קבאקוס לנגן איתנו את חלקו של החזרה, הוא כל כך כבש אותנו בנגינתו העילאית ובחיוכו העדין, שהעיתוי של הגעתו היה כמזור לתחלואינו.

העובדה שרב-האמן קבאקוס הוא כנר על, היא רק נקודת הפתיחה, אדירה ככל שתהיה, של העניין שנגינתו מעוררת. את יכולותיו הבלתי מוגבלות הוא מציב לשירותה של אמנות המוזיקה באופן כל כך צנוע שהחוויה שהוא מעניק נהפכת לפארה-מוזיקלית, עד כדי כך שהכלי שבידו הוא רק אמצעי ביטוי, והחוויה היא כוללת. אצלו האיזון בין פועלו של הלב וחוכמתו של האינטלקט הוא מושלם, כמו האיזון בין רעיונותיו האישיים וכוונתו של ברהמס עצמו בקונצ’רטו לכינור. הרגשתי גם שכל מורשתו של קבאקוס בן תרבות יוון ניכרת בנגינתו. אי אפשר להסביר בדיוק מה זה, אך התפיסה שלו של כל המושגים האלו היא כל כך מושרשת בו. במהלך הקונצרט שררה באולם דממת אלחוט.

קבאקוס האזין לתזמורת וגם היה מעוניין בשיתוף פעולה מלא לעשיית מוזיקה קאמרית איתנו, וההקשבה שזכה לה ממאסטרו מהטה היא לא פחות מפלאית. אין ספק שיכלתו הבלתי מעורערת של מאסטרו מהטה להוליך בבטחה את התזמורת במשעוליה של סימפוניה היא כבירה, אך אין שני לו בבחינת האופן שבו הוא קשוב לסולנים שלו באופן כל כך מעורב. הקלות שבה הוא מתרגם את הבנתו זו לתזמורת היא מופלאה (זה גם מאד בולט בניצוחו על אופרות, כמו ב”טורנדוט” בסוף העונה שחלפה).

 

לסיום אשתף אתכם שנחמד מאד בסיורי פסטיבלים בקיץ, כשהמקום שאנחנו נמצאים בו מהווה מקום מפגש למוזיקאים מרחבי העולם. במקרה מצאתי בבוקרשט את שותפי לדירה מימי לימודיי בלונדון, שהוא חצוצרן באנסמבל מודרן היושב בפרנקפורט, וזה היה מפגש משמח ביותר, ואני בטוחה שחברי תזמורת נוספים יכולים לספר על מפגשים דומים. קיוויתי גם לשמוע רסיטל של הטנור המפורסם יונאס קאופמן, במהלך הפסטיבל, אך זה האחרון ביטל את הופעתו.

מכלול החוויות בסיור הזה הפכו אותו לכזה שייחרט בזיכרון… עכשיו אנחנו בחופשה עד תחילת העונה, בה נפגוש אתכם רעננים ומוכנים (אני מקווה) לסיור הבא בארה”ב, בסתיו הקרוב.

הסיור לסין אוגוסט 2017

מנצח
מאסטרו זובין מהטה

סולנים
דוד רדזינסקי
דודו כרמל
דניאל מזעקי
עמנואלה סילבסטרי
אלכסנדר גורין
סרנה וואנג
צ’רלי סיאם

תכנית הסיור

נאנג’ינג

5.8.17 ב- Jiangsu Grand Theatr

וובר: הפתיחה “אוברון”
שוברט: הסימפוניה הבלתי גמורה בסי מינור
צ’ייקובסקי: סימפוניה מס’ 5

6.8.17 ב- Jiangsu Grand Theatre

בטהובן: הפתיחה “לאונורה” מס’ 3
מנדלסון: קונצ’רטו לפסנתר, סולנית: סרנה וואנג
ברליוז: הסימפוניה הפנטסטית

7.8.17  Jiangsu Grand Theatre

מוצרט: הפתיחה “פיגרו”
ברוך: קונצ’רטו לכינור, סולן: צ’רלי סיאם
סן-סאנס: סימפוניה מס’ 3, אופ’ 78 לאורגן

חארבין

10.8.17  Harbin concert hall

מוצרט: הפתיחה “פיגרו”
היידן: קונצרטנטה
סולנים: דוד רדזינסקי, דודו כרמל, דניאל מזעקי ועמנואלה סילבסטרי

צ’ייקובסקי: סימפוניה מס’ 5

12.8.17 קונצרט משותף עם התזמורת של חארבין – Harbin concert hall

התזמורת הפילהרמונית –
מוצרט: סימפוניה מס’ 40

התזמורת של חארבין –
צ’ייקובסקי: רומיאו ויוליה

ביצוע משותף –
ברליוז: הסימפוניה הפנטסטית

מעדכנים מהסיור

5.8.16 ננג’ינג 

התזמורת חנכה בקונצרט חגיגי את קומפלקס האולמות החדש בננג’ינג – התאטרון הגדול של ג’יאנגסו. התור השתרך, ואנשים עמדו למעלה משעתיים כדי לרכוש כרטיסים.


9.8.17 חארבין
הפנטסטית, העוגב והגשם – מאת סיון מעייני

הכל זה עניין של איזון בחיים. בעונה הקודמת ראינו כל כך הרבה שדות תעופה וחדרי מלון ואולמות קונצרטים ומזוודות ומסעדות, שהרווחנו את הזכות לומר, כן, אילו צרות של עשירים, אבל בכל זאת, זה מאד קשה ומטלטל. אנחנו לא מספיקים לארגן אלא שניים שלושה עניינים בחיינו בישראל, וכבר צריך לארוז שוב מזוודות, להיתלש מהשגרה ולקטוע תהליכים בעיצומם.

העונה שחלפה והסתימה לה עכשיו, התנהלה על מי מנוחות, לפחות מבחינת סיורים, משום שלא היו כאלו. היו הרבה רגעי שיא מוזיקליים, וזו עונה שכללה גם הרבה חתונות ולידות של חברי תזמורת, היווצרותם של קשרים חדשים, טיפוחם העקבי של תחביבים… הייתה לנו הזדמנות לאזן את השקט הנפשי והנה אנחנו שוב מוכנים לפצוח בעונה ובה לא מעט סיורים.

לא נדמו התנודות של גלי הקול מהאקורד האחרון של האופרה טורנדוט, שעימה חתמנו על העונה, וכבר שמנו פעמינו לארץ המקור של הסולמות הפנטטוניים ושירי העם הצובעים את הדרמה האחרונה שהלחין פוצ׳יני. אך כשמגיעים לעיר כמו ננג׳ינג, מעט בה מעורר את עולמו הצלילי של מלחין האופרות האיטלקי הדגול, משום שזו עיר מודרנית שנראית מערבית לכל דבר, מעבר לעובדה שיש כל כך הרבה סינים ושהכל כתוב בשפה הזו בסימנים יפים לעין אך לא ניתנים לפענוח.

הגענו סחוטים וטרוטי עיניים למלון בעיר, אחרי כמעט עשרים וארבע שעות בדרכים, ובכל זאת מיד היה ניכר שזיהום האוויר נמוך בהרבה ממה שציפינו, וראינו הרבה פחות פחונים ומבנים רעועים כמו בערים אחרות שבקרנו בהן. אבל… הלחות! פעם ראשונה בסיור קיץ שבה אנחנו לא נמלטים מהקיץ הישראלי שלא נותן מנוח, אלא מגיעים לכזה גרוע הרבה יותר!

גם לוח הזמנים העמוס וגם סמיכות ולחות האוויר שבחוץ, הקשו מאד (עלי לפחות!) לגמוע מעט מאופיה וממראותיה של העיר.
כמעט יממה אחרי שהגענו, צללנו כבר את תוך ההכנות לקונצרט הראשון. היה זה מוצאי שבת, ונסענו לקומפלקס של ארבעה אולמות קונצרטים מודרניים וחדשים הישר  מהתנור, שהיה לנו הכבוד לחנוך. עברה שנה וחצי מאז הסיור האחרון בסין וכבר הספקתי לשכוח את האפקט שגורמת עלייתו של מאסטרו מהטה לבמה על הקהל הסיני – כאן הוא כוכב עליון, דמות נערצת שדי בנוכחותו בכדי להוציא את הסינים מגדרם ולתקרה להתרומם מעוצמת מציאות הגפיים והצהלות.

כבר בתום החצי הראשון של בקונצרט הבנתי, אחרי הפסקה של כמעט שנה בסיורים, כמה זה טוב ומעניין בשבילנו לצאת מאזור הנוחות הישראלי שלנו, ולחשוף את עצמנו במקומות אחרים בעולם ולשמוע את עצמנו באולמות אחרים.


בסופה של הסימפוניה החמישית של צ׳ייקובסקי, הקהל לא ידע נפשו מרוב שמחה והתרגשות. זה מאד מיוחד עבורנו לחזות בעולם מלא מפה לפה בסינים שמחים ומחייכים בעקבות המוזיקה שניגנו להם.
אחרי שני הדרנים ושפע קריאות בראבו, ועליות רבות בחזרה לבמה, הרים מהטה את ידיו כלפי תקרת האולם במחווה שכוונתו היתה ברורה דרכה – תתחדשו על האולם הנהדר, תנופת הבנייה שלכם ראויה להערצה, ולכבוד הוא לנו שהזמנתם אותנו להיות התזמורת הראשונה שמשמיעה בו את צליליה.
למחרת, נסענו שוב בבוקר לחזרה על התוכנית השונה של הקונצרט של הערב השני. שמחתי לנגן את הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, יצירה שאני מאד מאד אוהבת שאנחנו לא מנגנים לעיתים קרובות. לא ייאמן שהסימפוניה הזו נכתבה כבר בשנת 1830 והקדימה את זמנה כל כך, הן בתיזמור, בהרמוניה ובאורך הלא שגרתי של הפרזות, והן ברעיון של מוזיקה תוכניתית המתארת אפיזודות מחייו של אומן (כנראה ברליוז עצמו) שעסוק באובססיביות באהבה נכזבת.
השימוש בלייטמוטיב (idee fixe)  היה בראשיתו בעת ההיא ובוודאי שהלחנת מוזיקה תחת השפעתו של הסם אופיום.
אומן תמיד ממשיך להתפתח בדרכו, משום שמאוחר יותר ברליוז נצמד פחות ופחות לתיאור שכתב של כל פרק לפרק ביצירה וקיווה

שהמוזיקה תדבר בעד עצמה גם ללא קשר לסיפור.  
הסימפוניה הזו מביטה קדימה אל ואגנר והשימוש שלו בלייטמוטיב, ואילו הסימפוניה שניגנו בערב השלישי, השלישית של סן סנס, “העוגב”, לטעמי מושפעת ממנו ולו ברמיזות, אולי מהתת-מודע, שכן סן סאנס  נלחם בהשפעתו של וגנר על המלחינים הצרפתיים, להם התאמץ כל כך להנחיל מקום של כבוד ולהסיר את הדעה הקדומה שהצרפתים אינם ראויים לכתוב מוזיקה כלית, בעזרת ה Societe Nationale de Musique שייסד.

קשר נוסף שמצאתי בין היצירות הוא שגם ברליוז וגם סן סנס כתבו אותן כשהתבוננו בחייהם שלהם, ברליוז בהקשר הנ”ל וסן סנס שכנראה ידע שזו תהיה יצירתו המשמעותית האחרונה לתזמורת והשקיע בה את כל כולו.
הסימפוניה אינה כתובה “לעוגב”, אלא היא יותר “עם עוגב”. במהלך היצירה לעיתים העוגב מופיע ומלווה, ומעניק ליצירה נופך דתי ורוחני; באחרים הוא מושל בטקסטורה הצלילית ובאחרים הוא משתלב.

למחרת שלושת בקונצרטים שנוגנו, אספנו את המטלטלין ושמנו פעמינו לשדה התעופה. אני ישנתי מאד חזק באותו לילה ובקושי הפנמתי שבמהלך הלילה מהבוקר התחוללה סופת גשם והעננים השחירו את השמיים והטילו ערפל כבד. הגענו לשדה התעופה וגילינו שאכן מהבוקר לא יצאו טיסות לשדה התעופה שרק הלך והתמלא עם השעות שבילינו בו. נדמה היה שכל סין הגיעה לשדה, ומדהים לחשוב שהדבר לא יכול להיות יותר רחוק מהמציאות…

פתחנו שולחן על הריצפה,ירדנו אל איזור צפוף במיוחד כי חשבנו שאנחנו עולים על הטיסה, ואז עלינו שוב בחזרה כששמענו הודעות אחרות,

וירדנו שוב לאחר שהבנו שהעלייה למטוס החלה בכל זאת… כל זאת כשגשם מוסיף לרדת והרבה טיסות מתבטלות ונדחות למועד בלתי ידוע. בכל זאת היה משעשע לשמוע הודעה ברמקול: we would like to apologize for the delay in the flights due to weather infection.
למזלנו הצלחנו לעלות על טיסה ולצאת מננג׳ינג אל חרבין, התחנה השניה והאחרונה בסיור. הגענו אל המלון בחצות, עייפים ומעט שחוקים, אל זרועותיו המפנקות של מלון יוקרה בעיצוב ברוח ארט דקו, שהקלו משמעותית על ההתאוששות.

עקבו אחרינו