fbpx

אנדראה בטיסטוני, מנצח

אנדראה בטיסטוני, המנצח האיטלקי הצעיר, אחד הכישרונות הצעירים שכוכבם דורך בזירה המוזיקלית הבינלאומית, חוזר לפילהרמונית יחד עם המצו-סופרן סופי קוך, המופיעה בקביעות בכל בתי האופרה החשובים בעולם, שזו לה הופעת הבכורה בפילהרמונית.

מאז ביצוע הבכורה שלה ב-2.2.1890 זכתה הסימפוניה מס‘ 8 ב-סול מג‘ור שחיבר דבוז‘ק (בשנת 1889) להצלחה עצומה. דבוז‘ק עצמו ניצח על ביצוע הבכורה בפראג ומיד לאחר מכן זכו חובבי המוזיקה המודרנית דאז בלונדון ובפרנקפורט ליהנות מהיצירה הזו. על אחד הביצועים הראשונים של היצירה שהתקיימו בעת שהמלחין זכה לתואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת קיימברידג‘ כתב דבוז‘ק, שלא היה נעדר חוש הומור: ”אוי הטקסיות, אוי אוי, אולם מלא דוקטורים, כולם בפנים רציניות ונדמה שהשפה היחידה שהם דוברים היא לטינית”. אז זהו, שחבורת האינטלקטואלים בקיימברידג‘ כמו גם הקהל המריע ב”יריד הבוהמי” שהתקיים ב-1893 בשיקגו קיבלו את היצירה ואת המלחין בהתלהבות רבה. הסימפוניה הזו (שבתקופת חייו של המלחין הייתה ידועה בתור ”סימפוניה מס‘ 4, סיפור ארוך שאין סיבה לפרט אותו כרגע) נכתבה בזמן שדבוז‘ק שהה בעיירה הפסטורלית ויסוקה (Vysoka), היא הוקדשה לחברי האקדמיה למדעים ולאמנויות בפראג (שהבינו את הרמז ומינו את המלחין כחבר באגודתם חודשיים אחרי הפרמיירה) והיא ידועה בתולדות המוזיקה גם כנקודת השבר ביחסים בין דבוז‘ק ובין המו”ל שלו שמרוק. הסיבה למשבר הזה היא כמובן כסף. שמרוק הציע לדבוז‘ק מקדמה מעליבה של 1000 מרק (בשעה שעל סימפוניה קודמת שלו קיבל המלחין סכום גבוה פי שלושה) והמלחין הנעלב העביר את היצירה להוצאת התווים נובלו בלונדון. ההפסד בסופו של דבר היה של שמרוק, כיוון שהסימפוניה השמינית היא אחת היצירות המבוצעות ביותר של דבוז‘ק. אולי בגלל היופי המלודי הקסום שלה, אולי בגלל התזמור המבריק המאפשר בפרק האחרון לנגני התזמורת כולם (מהחליל הראשון ועד לכלי הנשיפה הנמוכים) להראות את יכולתם, ואולי בגלל שבתקופה של חידושים ושל סגידה לדרמה (כדאי לזכור שדבוז‘ק הצעיר ניגן בתור וויולן בתזמורת שעליה ניצח לא אחר מאשר ריכרד וגנר), בסימפוניה הזו היה הביטוי הדבוז‘קי הישיר משום משב רוח רענן לחובבי המוזיקה ולמבצעים של התקופה.

את הגרסה הראשונה של מחזור השירים ”לילות קיץ” למילים מאת תאופיל גוטייה הלחין ברליוז בין השנים 1841-1840. השירים (לסופרן או טנור ולפסנתר) תוזמרו מאוחר יותר: השיר הרביעי במחזור ”היעדר” תוזמר ב-1843 ויתר השירים תוזמרו ב-1856. ברליוז עצמו לא זכה לשמוע את הגרסה התזמורתית של כל שירי המחזור מבוצעת בימי חייו. מעט מאוד ידוע לנו על נסיבות החיבור של ”לילות קיץ” או על הסיבה שבגללה ניגש ברליוז אל הפרויקט מלכתחילה, אפשר להניח שהידידות בין גוטייה ובין ברליוז הייתה זרז מסוים לכתיבת היצירה, וייתכן שהיה זה גם המסע הרגשי שעבר המלחין במהלך השנים עם מי שהפכה להיות ידידתו, מבצעת מזדמנת ובסופו של דבר אשתו השנייה מרי רסיו (Marie Recio). ברוח התקופה המילים עטורות הדימויים מאפשרות לברליוז לבנות עולמות רגש מלאי חן (בשיר הראשון ”וילנל”) יופי (בשיר השני ”רוח הוורד”) צער (בשירים ”קינה” ו”היעדר”) והרהור (בשיר המסכם ”האי הבלתי ידוע”). כאשר פורסמו השירים לראשונה (בגרסת הקול והפסנתר) הכתיר אותם המלחין בכותרת מסורבלת מעט: ”לילות קיץ, אסופת קטעים שעניינם אהבה, תשוקה ובעיקר געגועים”. שמו של ברליוז לא מזוהה בהכרח עם סוגת השיר האמנותי, אך ברבים מתוך חמישים השירים לקול ולפסנתר שהלחין במהלך חייו מתבררת יכולתו המלודית הנפלאה. הגרסה התזמורתית של  ”לילות קיץ” היא גם אחת הדוגמאות לאופן שבו שימשה יכולת התזמור הנהדרת של ברליוז לצרכים הבעתיים. אולי הדוגמה הבולטת לכך היא השיר השני (”רוח הוורד”): הפתיחה הארוכה מנוגנת במצלול מורכב (של חליל וקלרנית)  בזמן שהצ‘לי מנגנים שורה של קווים עולים רבי הבעה. לרגע לא ברור האם המלחין מוביל אותנו למסע מציאותי או מדומה. העובדה שלאורך הפרק הזה מפקיד ברליוז את האקורדים השבורים דווקא בידי קבוצת הוויולות ורק כאשר הביטוי ”גן עדן” מגיע לסיומו מנגן הנבל אקורד פה דיאז מינור שבור, חלומי, מראה שלצד ברליוז ה”בומבסטי” שידע ”מה לעשות” עם תזמורות ענקיות והרכבי ביצוע עצומים התקיים גם ברליוז עדין, מדויק ואקספרסיבי לא פחות.

פרנץ ליסט היה המקבילה הדורית לכוכב רוק של ימינו. ההערצה אליו ואל המוזיקה שלו חצתה את ”גבולות הז‘אנר”. הוא היה כריזמטי, הוא היה מבריק, הוא היה מודע לכוחו של המרכיב החזותי בהופעה והוא היה פסנתרן וירטואוז יוצא דופן. אבל ליסט לא היה מוזיקאי שטחי, הוא היה סקרן וחקרן, וכפי הנראה בעל כמויות אנרגיה לא נתפסות. מלבד סיבובי הקונצרטים שערך והיצירות (הרבות) שכתב, הוא עסק במחקר, איסוף ורישום של מוזיקה צוענית. הוא פרסם ספר בן  450 עמודים שכותרתו ”המוזיקה של הצוענים בהונגריה” ולאורך שנותיו חיבר מספר רב של יצירות שכותרתן ”רפסודיה הונגרית”, כולן נכתבו במקורן בתור יצירות לפסנתר, כולן סיפקו בשעתן עונג רב למאזיניהן, ואחדות מהן זכו לגלגול נוסף כאשר תוזמרו על ידי המלחין בעזרתו של דופלר. אלו יצירות שהמרכיב המלודי שבהן כובש והתזמור שלהן מבריק. מעניין שמשהו ב-DNA של היצירות האלו (או אולי של הרוח העממית בכללותה) חוצה דורות ויבשות, והראייה לכך היא שב-1946 ”כיכבה” הרפסודיה הונגרית מס‘ 2 בסרטים מצוירים של שני אולפנים יריבים, ”רפסודיית הארנב” (Rhapsody Rabbit)  שיצרו אולפני האחים ורנר ו-”קונצ‘רטו החתול” ((the Cat Concerto של אולפני מטרו גולדווין מאייר, שזכה באותה שנה בפרס האוסקר לסרט המצויר הקצר הטוב ביותר.

תוכנית מס׳ 1

אנדראה בטיסטוני, מנצח
סופי קוך, מצו-סופרן
דני רובס, מנחה (ג'ינס)

ליסט: רפסודיה הונגרית מס’ 2
ברליוז: לילות קיץ
דבוז’ק: סימפוניה מס’ 8