אלן גילברט מנצח

אלן גילברט

תאריך

23.2.2019

יום שבת 20:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

אלן גילברט, מנצח 

ליסה בתיאשבילי, כנרת 

אנסטסיה קלוואן, סופרן 

עודד רייך, בריטון 

תוכנית הקונצרט

ובר: הפתיחה ל”אוברון”

פרוקופייב: קונצ’רטו לכינור מס’ 2

נילסן: סימפוניה מס’ 3

מידע על האירוע

הפילהרמונית גאה לארח בהופעת בכורה את אחד המנצחים הבולטים כיום, אלן גילברט, ולצדו (גם כן בהופעת בכורה) הפסנתרן הישראלי, המנגן על הבמות החשובות בעולם ינון ברנתן, והכנרת הגיאורגית המצליחה ליסה בתיאשבילי.

שמו אל אלן גילברט (יליד 1967) הפך מוכר כמעט בין לילה כאשר מונה בשנת 2009 למנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, מינוי שלא היה "מובן מאליו". הוא היה המנצח הראשון יליד ניו יורק שמונה לתפקיד הזה. למעשה דרכו אל הפודיום הנכבד הזה הייתה קצרה, הוא נולד בניו יורק, גר ליד מרכז לינקולן ובילה במקום שעות רבות בין היתר כי שני הוריו היו כנרים בתזמורת הזו. גילברט הביא לתזמורת רוח חדשה, בין היתר על ידי ביצוע והזמנה של יצירות בנות זמננו, יצירת מעמד של "אמן בית" ו"מלחין בית" לתזמורת הזו, שימת דגש על עשייה חינוכית וקהילתית והבנה שהתזמורת הזו צריכה לחדש ולהשפיע על חיי המוזיקה בניו יורק בארצות הברית ובעולם כולו. כשסיים גילברט את כהונתו כמנהל מוזיקלי ב-2017 לא היה ספק שהוא שינה בצורה משמעותית את פני הפילהרמונית של ניו יורק. התכנית שהוא מביא לסדרות הקונצרטים שלו עם התזמורת הפילרהמונית הישראלית היא דוגמה טובה לאופן שבו משלב גילברט בין יצירות מוכרות (ובר, רחמנינוב, דבוז'ק) יצירות מוכרות פחות (כמו הסימפוניה השלישית של נילסן) ויצירות חדשות (כמו יצירתו של המלחין השוודי אנדרס הילבורג).

מסתבר ששנת 1979 הניבה יבול מרשים של סולנים. ליסה (אליזבט) בתיאשבילי נולדה (כמו ינון ברנתן) בשנת 1979 בטביליסי גאורגיה. בגיל 11 עברה עם משפחתה לגרמניה והמשיכה את לימודיה בבית הספר הגבוה למוזיקה בהמבורג. היא נחשבת לאחת הסולניות המרתקות של זמננו, והייתה בין היתר אמנית הבית של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק בשנים 2015-2014 (שנותיו של אלן גילברט כמנהל מוזיקלי) ולצד הרפרטואר הקלאסי היא הזמינה וניגנה בביצועי בכורה קונצ'רטי מאת מלחינים כמו מגנוס לינדברג וגיה קנצ'לי.

את האופרה "אוברון", כתב ובר בהזמנת בית האופרה קובנט גארדן בלונדון ב-1826. העלילה דומה לסיפור "חלום ליל קיץ" המוכר. כאן המקור הוא פואמה של המשורר הגרמני וילנד. את השדונים והפיות המתרוצצים ביער ובר מיטיב לתאר כבר בצלילי הפתיחה. הקהל בלונדון התלהב כל כך, עד שדרש שהתזמורת תשוב ותנגן את הפתיחה. וכך היה. 110 שנים אחר כך בחר ארטורו טוסקניני יצירה זאת לקונצרט הראשון בהיסטוריה של התזמורת הסימפונית הארצישראלית (הלא היא הפילהרמונית) בתל-אביב. ותיקים זוכרים את תרועות הקרן של הורסט סלומון בפתיחה הזאת למשך שנים רבות.

ייתכן שהסיפור המעניין ביותר הנוגע לקונצ'רטו השני לכינור של פרוקופייב נוגע למה שהתרחש לאחר ביצוע הבכורה שלו (מדריד, 1 בדצמבר 1935), פרוקופייב קיבל את ההחלטה לחזור אל ברית המועצות אחרי גלות שגזר על עצמו מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה. לעובדה הזו יש כנראה חשיבות מוזיקלית, כי אפשר לראות כיצד בקונצ'רטו הזה, מתבררת מגמה של כתיבה פשוטה יחסית, של גישה רגשית מאוד ושל ישירות הבעתית. האם פרוקופייב סיים במודע או שלא במודע את הרומן שלו עם האוונגרד האירופאי? האם הייתה כאן הצהרת כוונות אסתטית שהקדימה במעט את ההחלטה הקונקרטית על החזרה למולדת? פרוקופייב, שנתפס לא פעם בתור מלחין אירוני, נושך, סרקסטי (ואף זכה לשבחים על כך ממוזיקאים אמריקאים ואירופאים), שהצליח לרתום את ערעור הטונליות הקלאסית לטובת הבעתיות "נושכת", מציג בקונצ'רטו הזה פן אחר באישיותו. בדיקה מדוקדקת יותר של הביוגרפיה שלו מעידה על כך שהיה לו עניין להגיע לקהלים רחבים, ולא להסתגר בחיקה הנעים של האליטה המוזיקאית, כפי שמעיד מאמר שכתב בשנת 1934 – "בשבחה של המלודיה".  במאמר הזה העלה פרוקופייב את המחשבה על כך שפשטות היא ערך מוזיקלי חשוב. אבל הוא הפציר במלחינים לחשוב על הפשטות לא כאל עניין נוסטלגי או חיקוי של העבר, אלא ליצור "פשטות חדשה, רעננה". נדמה שהקונצ'רטו השני לכינור הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו יושמו הרעיונות האלו. הקונצ'רטו הזה, מורכב לכאורה פחות מהקונצ'רטו הראשון, הוא עדיין מיוחד ומקורי. הפתיחה האקספרסיבית של כלי הסולו, הקו המלודי הרענן והכובש של הפרק השני וההרמוניות ה"עוקצניות" של הפרק השלישי, שבו ניתן תפקיד מרשים מאוד לכלי ההקשה לא מותירות מקום לספק בדבר המקוריות והייחודיות של המחבר.

למנצח ולמלחין לאונרד ברנשטין היה חוש מיוחד ליצירות נפלאות של מלחינים שלא בהכרח זכו להכרה רחבה. בל נשכח שהיה זה ברנשטין שהביא לתודעת הקהל הרחב את הסימפוניות של מהלר, שוסטקוביץ', פרוקופייב ואייבז. בשנת 1962 "גילה" ברנשטיין לעולם הרחב מלחין "חדש" – המלחין הדני החשוב קרל נילסן. הקלטת הסימפוניה החמישית של נילסן על ידי התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק עבור תקליטי CBS הביאה חובבי מוזיקה רבים לשאול "כיצד לא שמענו קודם על המלחין הזה?" כאשר הקליט ברנשטין את הסימפוניה השלישית של נילסן (בשנת 1965) כבר הבין העולם שלפנינו מלחין חשוב ויצירה מקסימה ואיכותית. כיום דומה שאין חולק על חשיבותו ועל איכות יצירותיו של נילסן ועל הערך המוזיקלי של יצירותיו.

טווח מחיר

190 - 580 ש"ח

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

190 - 580

עקבו אחרינו