דניל טריפונוב מנגן “הקיסר”, סשה גצל מנצח

דניל טריפונוב

תאריך

27.5.2019

יום שני 20:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

סשה גצל, מנצח 

דניל טריפונוב, פסנתרן 

תוכנית הקונצרט

בטהובן: קונצ’רטו לפסנתר מס’ 5 (“הקיסר”)

רימסקי-קורסקוב: שחרזדה

 

 

מידע על האירוע

הפסנתרן הווירטואוז, דניל טריפונוב חובר למנצח האוסטרי סשה גצל, שמתארח לראשונה על בימת הפילהרמונית.

סביב כל יצירת מופת התפתחו במשך השנים סיפורים ואנקדוטות. אמינותם של אחדים מהם איננה ברורה, אבל בחלקם יש מן הסתם גרעין של אמת. הסיפור הבא מתייחס לדרך שבה הוצמד הכינוי "הקיסר" לקונצ'רטו החמישי של בטהובן: חייל מצבא הכיבוש (הצרפתי, בווינה), שהאזין לביצוע הבכורה של היצירה וצעק: "יחי הקיסר", ייתכן שהייתה זו האווירה החגיגית השורה על היצירה שהזכירה לו את הקיסר, או שהמקצבים הצבאיים של הפרק הראשון הזכירו לו מוזיקה של מצעדים. נושא ה"מקצבים הצבאיים" ביצירותיו של בטהובן העסיק חוקרים וחובבי מוזיקה. המוזיקולוג אלפרד איינשטיין שכתב מחקר נרחב על האופן שבו הופיעו מקצבים צבאיים בפרקי יצירות של בטהובן במשקל ארבעה רבעים, ובעיקר בקונצ'רטי שלו, גילה שהרעיון בכללותו נשאל מיצירותיו של ג'ובאני באטיסטה ויוטי (Giovanni Battista Violti), מלחין איטלקי שחי בצרפת.

הסתכלות על היצירה מהזווית הזו מגלה תהליך מעניין שבו עוברים ה"נושאים הצבאיים" האלו. כך למשל, הנושא השני בפרק הראשון מושמע בין היתר בקרנות היער המנגנות ב"מרווחים צבאיים" אבל בנימה לירית (הציידים הרגישים?) האם זהו בכלל קונצ'רטו על "התרככות" הגנרלים? (הדברים נכתבים לפני הבחירות) והמקצב המנוקד? הוא הולך ומתרכך לאורכו של הפרק.

אבל גם בלי ספקולציות ומחשבה חוץ-מוזיקלית, הקונצ'רטו הזה הוא פורץ דרך מהרבה בחינות. מהבחינה הצורנית מעניין לראות שלא רק שאין הפסקה בין הפרק השני לשלישי, הרי שהנושא המופיע בתחילת הפרק השלישי מוגש בצורה אטית ולירית כבר בסופו של הפרק השני. באופן הזה מושגת בתוך התבנית התלת-פרקית חלוקה לשניים (הפרק הראשון העומד כמעט כיצירה בפני עצמה מבחינת הממדים והעצמה) והפרקים השני והשלישי. עניין נוסף, המיוחס לעובדה שהקונצ'רטו החמישי הוא הקונצ'רטו היחיד שבטהובן לא יכול היה לבצע בעצמו בגלל חירשותו וביצוע הבכורה הופקד בידי תלמידו הקרוב קרל צ'רני, הוא היעדרה של קדנצה מאולתרת בסופי הפרקים הראשון והשלישי (ובטהובן אף כותב בצורה מפורשת שאין מקום לאלתר קדנצה במקום שבו היא כתובה).

ייחוד נוסף של היצירה הזו נוגע לקושי הטכני הגבוה שהיא מציבה בפני מבצעיה, הנדרשים למיומנות גבוהה בשתי הידיים, ולעובדה שמהבחינה ההרמונית מתרחב הפרק השלישי (ה"רונדו") לסולמות שאינם מובנים מאליהם בתקופת חיבור היצירה.

כך או כך, הכוח, הרכות, הווירטואוזיות, התזמור, המלודיה היפהפייה של הפרק השני והעניין הגדול הנשמר כל היצירה הפך אותה לאחת היצירות הפופולריות לאורך ההיסטוריה, על ידי מבצעים, מנצחים וחובבי מוזיקה.

את שחרזדה, סואיטה סימפונית אופ' 35, כתב רימסקי-קורסקוב בקיץ של 1888. מעניין לבדוק מה קרה בשנה הזו בתחומים אחרים:

ב-25 במרץ של אותה שנה נפתח בוושינגטון הקונגרס הבינלאומי הראשון לזכויות האישה, ברשותה של סוזן ב. אנטוני.

ג'ק המרטש החל בהרג שיטתי של זונות בלונדון.

ברטה בנץ, ביצעה את "הנסיעה הארוכה הראשונה" ממנהיים לפורצהיים במכונית שייצר בעלה קרל בנץ.

ובתחום המוזיקה:

ההקלטה המסחרית הראשונה של יצירה קלאסית (לתוך תבנית שעווה) יצירתו של הנדל "ישראל במצרים" הושלמה בלונדון.

ובהולנד נוסדה תזמורת הקונצרטחבאו.

עד כאן לעדכוני אקטואליה. וכעת ליצירה:

פנטזיה הייתה מאז ומעולם הדלק שהניע יוצרים ומלחינים. הדמיון יכול היה לפרוח במקום שבו העובדות לא היו ידועות (בהחלט מעניין לבדוק באיזה אופן תשפיע הזמינות של המידע בימינו על תהליכי היצירה וההכשרה של יוצרים ומבצעים). ה"מזרח האקזוטי" שהיה הכל חוץ מאשר ה"בית הקונקרטי" הצית את דמיונם של מלחינים בכל הדורות. ה"טורקיות" של מוצרט, ה"מצריות" וה"אתיופיות" של ורדי וכמובן האופן שבו תפסו האימפרסיוניסטים הצרפתיים את המזרח, את הצבעים, הריחות, את הנשים ואת הצלילים. רימסקי-קורסקוב אהב את הים. היה לו אח ששירת בתור מלח בצי הרוסי ובילדותו קרא ניקולאי הצעיר בשקיקה את הגלויות הנלהבות ששלח לו אחיו מהפלגותיו. למעשה רצה רימסקי-קורסקוב להיות איש צבא. הוא אפילו סיים קורס צוערים והפליג במשך כשנה על סיפון אחת מספינות הדגל הרוסיות, מה שגרם לו כנראה להבין שבשארית חייו הוא צריך לעסוק במוזיקה. המזרח שעליו חלם רימסקי-קורסקוב לא היה בדוי לחלוטין, בשלבים מסויימים של חייו הוא מצא עניין רב באנתולוגיה של מנגינות אלג'יראיות, שרשם במסעותיו בורודין (אני מניח שזו המקבילה לעניין הרב שגילו מלחינים ישראליים באנתולוגיה של א.צ. אידלסון) ובשנת 1874 נסע עם משפחתו לטיול בקונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו) וגילה עניין במה שראה שמע והריח שם (במכתביו תיאר בין היתר בהתלהבות את בתי הקפה שביקר בהם...). "שחרזדה" נכתבה זמן קצר אחרי מותו של בורודין, והשפעת הרעיונות האוריינטליסטים של בורודין ניכרת במידה מסויימת. היצירה מושפעת מ"סיפורי אלף לילה ולילה" (שתורגמו לעברית על ידי יוסף יואל ריבלין, קרובו של נשיא המדינה), אוסף סיפורים שנכתב כנראה במאה השמינית או התשיעית, והיא בנויה כאוסף של תמונות מוזיקליות עשירות בגווני תזמור, במלודיות יפהפיות ובהרמוניות שניכרת בהן השפעה מודאלית נרחבת. המלחין עצמו ביקש שלא להתייחס ליצירה כאל יצירה תכניתית, ואנחנו נכבד את בקשתו ונזמין את מאזינינו להתרשם מהאופן שבו נתפס המזרח התיכון בסוף המאה התשע-עשרה בידי מי שביקרו בו, חלמו עליו וקראו את הספרות הנפלאה שנכתבה בו.

טווח מחיר

190 - 580 ש"ח

משך הקונצרט

כשעה וחצי כולל הפסקה

משך הקונצרט

כשעה וחצי כולל הפסקה

טווח מחיר

190 - 580 ש"ח

עקבו אחרינו