חגיגות בתום יוֹבֵל, עם מאסטרו מהטה והכנר גיל שחם

זובין מהטה

תאריך

16.10.2019

יום רביעי 19:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

זובין מהטה, מנצח 

גיל שחם, כנר 

תוכנית הקונצרט

ברהמס: קונצ’רטו לכינור
ברהמס: סימפוניה מס’ 2

מידע על האירוע

קונצרטי הפתיחה של עונת 2019-20 יהיו הקונצרטים האחרונים עליהם ינצח מאסטרו זובין מהטה טרם פרישתו. כמחווה אישית לכבודו, תופיע שורה של כוכבים, חברים קרובים של המאסטרו והתזמורת. בקונצרט זה במסגרת החגיגות בתום יובל, נשמע את הסימפוניה השנייה ואת הקונצ'רטו לכינור מאת ברהמס, בנגינת גיל שחם.

מוזיקאים וחובבי מוזיקה אוהבים להזדהות עם סבלם של יוצרים גדולים. מי בחדשות, ומי בשיגעון, מי בעוני ומי ברדיפה נואשת אחרי אהבה. יוהנס ברהמס סבל ייסורי יצירה קשים עד שהצליח להבקיע את המחסום שמנע ממנו לכתוב סימפוניה. אולי היה זה צלו של בטהובן שגרם לתקופת הבשלה ארוכה מן הצפוי אצל המלחין הפורה והעקבי הזה, אולי הייתה זו הביקורת העצמית המפורסמת של ברהמס, ייתכן שברהמס הרגיש שהוא חייב למצוא את האופן שבו הוא תופס את המדיום הסימפוני, ולפתור שאלות של יחסים בין מצלול ובין צורה (כלומר איזה סוג של מוזיקה נדרשת ליצירה רחבת היקף וכיצד משתלבת בתוך הסוגה הזו התזמורת הסימפונית) ואולי היו אלו סיבות נסתרות הנמצאות בדיאלוג הפנימי שבין יוצר ובין עצמו. אבל משהצליח ברהמס לסיים, בגיל 43 את הסימפוניה הראשונה שלו, נדמה שנפרץ הסכר. הסימפוניה השנייה הושלמה בתוך ארבעה חודשים וזכתה, כמו קודמתה, להצלחה כבירה. ברהמס ניחן בחוש הומור מיוחד: כאשר שלח את תווי הסימפוניה השנייה הוא אמר למו"ל שלו: אני לא חושב שתוכל לעמוד במלנכוליה והעצב שהסימפוניה הזו משרה". זו כמובן הייתה בדיחה. הסימפוניה השנייה נחשבת ל"בהירה ואופטימית", תמיד מעניין לראות כיצד מנסים חוקרים להסביר את הסיבה ל"אופי" מסוים שהם מוצאים ביצירה מסוימת. יש המציינים את העובדה שברהמס הרגיש ש"נטל ההוכחה" של כתיבת "סימפוניה רצינית" הוסר מכתפיו (אחרי הצלחתה הכבירה של הסימפוניה הראשונה) יש המציינים את העובדה שהסימפוניה נכתבה בעת חופשה מפנקת בהרי האלפים, ויש שמייחסים את אופי היצירה לעובדה שבשנת חיבור היצירה (1877) הגיע ברהמס לראשונה לעצמאות כלכלית. ייתכן שכל הסיבות האלה היו גורמים שהשפיעו על אופי היצירה ועל סוג המוזיקה, וייתכן גם שדחף בסיסי של מלחין לגוון את המוזיקה שהוא יוצר היה גורם משמעותי בתהליך הזה. ואולי התחושה של "מציאת דרך" וכיוון במדיום הסימפוני אפשרה לברהמס לבדוק אפשרויות ביטוי נוספות ולהרחיב את התפיסה הסימפונית האסתטית שלו.

הסימפוניה הזו מצטיינת במלודיות, זו יצירה מתנגנת, בהירה יחסית במרקמיה ובתזמורה, והפרק האחרון שלה (שומו שמיים) הלהיב את הקהל כל כך עד שהתזמורת הפילהרמונית של וינה בניצוח הנס ריכטר ניגנה אותו בביצוע הבכורה (ב-30 בדצמבר 1877) כהדרן מיד עם סיום הביצוע.

השילוב בין הקונצ'רטו לכינור והסימפוניה השנייה של ברהמס נראה טבעי. שתי היצירות נכתבו כמעט ברצף (ברהמס החל לחבר את הקונצ'רטו מיד עם סיום הלחנת הסימפוניה) הן חולקות סולם משותף (רה מג'ור) ולשתיהן איכויות מלודיות נהדרות. האזנה לשתי היצירות הללו ברצף יכולה גם לתת מושג מעניין על התפיסה התזמורית של ברהמס (המיתרים והקרנות בסימפוניה, האבוב בקונצ'רטו, מרקמי הליווי הנמוכים בשתי היצירות) ועל תפיסת הזמן והצורה המיוחדות שלו. חשוב לציין גם בהקשר של השמעת הסימפוניה והקונצ'רטו ברצף, שחלק מהאתגר הגדול שלקח ברהמס על עצמו היה לצקת את הרעיונות המוזיקליים שלו בתבניות מסורתיות, האקספוזיציה הכפולה בפרק הראשון, הרומנסה של השני כמו יצירות רבות שנכתבו בסוגת הקונצ'רטו, הדומיננטיות של מבצע מכונן בתהליך הכתיבה היא עובדה מוכחת. במקרה זה, היה זה הכנר הווירטואוז יוזף יואכים, שהיה גם, למרבה הפלא חבר קרוב של ברהמס. ברהמס לא היה בדיוק איש נח לבריות. העוקצנות שלו, הסרקזם והביקורתיות לא הקלו על חבריו ומכריו. אבל היה זה יואכים שהגדיר את ברמהס דווקא במילים: "טהור כיהלום ורך כשלג". החברות ביניהם נוצרה כמעט"ממבט ראשון" כאשר נפגשו לראשונה בשנת 1853 וכשפנה ברהמס לכתיבת הקונצ'רטו לכינור, היה יואכים בן-שיח במהלך הכתיבה, ותרם להפיכת תפקיד הכינור לאחד המאתגרים והמספקים בספרות הסולנית שנכתבה לכלי. גם לאחר ביצוע הבכורה של היצירה (היום הראשון של שנת 1879 כאשר ברהמס מנצח על התזמורת בלייפציג) המשיכה מלאכת השלמת הקונצ'רטו, תיקונים בוצעו במספר מקומות והגרסה שאנחנו שומעים היום כוללת גם קדנצה שחיבר יואכים לקונצ'רטו. מעניין שביצועי הבכורה של הקונצ'רטו עוררו תגובות מעורבות: האנס פון בילוב כינה את היצירה כקונצ'רטו אנטי-כנרי וברוניסלב הוברמן ציין שהקונצ'רטו הזה מציין מאבק בין הכינור לתזמורת, כשבסופו הכינור מנצח. הערה מרושעת במיוחד השמיע סרסטה, שאמר שהוא לא מוכן לעמוד על הבמה כשאת המנגינה היחידה ביצירה מנגן האבוב. אבל לא עבר זמן והקהלים כמו גם כנרים ומנצחים אמצו את היצירה אל לבם.

טווח מחיר

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

עקבו אחרינו