חגיגות בתום יוֹבֵל עם מאסטרו מהטה ולאונידס קבקוס

זובין מהטה

תאריך

03.10.2019

יום חמישי 20:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

זובין מהטה, מנצח 

לאונידס קבאקוס, כנר 

תוכנית הקונצרט

בן-חיים: תהילים
קורנגולד: קונצ’רטו לכינור
שוברט: סימפוניה מס’ 9 (“הגדולה”)

מידע על האירוע

חגיגה היסטורית מחייבת מבט היסטורי. "חגיגות בתום יובל" הן חגיגות של מבצעים ויצירות שחותמם מוטבע בספר הימים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ושל מאסטרו זובין מהטה.

"תהילים" הוא פרקה השני השל הסימפוניה הראשונה של פאול בן חיים. המוזיקולוג יהואש הירשברג מביא בספרו "פאול בן חיים" דברים שכתב המלחין על נסיבות חיבור היצירה: "העבודה על הסימפוניה ארכה כמעט שנה שלמה. השלמתי את הפרטיטורה ביוני 1940 מיד עם השלמתה הודעתי על כך למנהל התזמורת (פרופסור לאו קסטנברג) והוא הזמינני לנגן לפניו את היצירה בפסנתר... לאחר שהאזין לנגינה ביקשני להשמיע את הסימפוניה בחזרה עם התזמורת הפילהרמונית... כתוצאה מחזרה זו הודיעני קסטנברג שהוא מוכן להזמינני לנצח על קונצרט של התזמורת הפילהרמונית, כך נכללתי כמנצח על סדרת קונצרטים למנויים בחודש ינואר 1941" עם סיום כתיבת הסימפוניה התרחש האסון הנורא של הפצצת תל אביב מהאוויר עם 200 הרוגים ומספר רב של פצועים. כשנשאל בן חיים האם אֵימי היום יום בתל אביב, הקשיים הכלכליים אתם התמודד, וחוסר הוודאות בדבר עתידה של המדינה שבדרך השתקפו בפרטיטורה, הוא בחר לצטט את מילותיו של רוברט שומאן: "נוגע אל לבי כל אשר מתהווה בעולם: פוליטיקה, ספרות, בני אדם, על הכל מהרהר אני כמנהגי שלי ובמוזיקה מתפרץ כל זה לאוויר העולם, מחפש לו מוצא." הפרק השני של הסימפוניה מבוסס על קו מלודי ארוך שממנו נובע כל החומר המוטיבי של הפרק. הירשברג מציין שסיומו של הנושא הוא ציטוט של מוטיב מהשיר המסורתי של יהודי פרס "אשא עיני אל ההרים" אשר בן חיים עיבד עבור ברכה צפירה בראשית אפריל 1940. זוהי דוגמה לאופן שבו חיי היום יום (בן חיים התפרנס בתקופה הזו בין היתר מהעיבודים שערך לצפירה) חלחלו בדרך מורכבת לחומרים המוזיקליים שיצר. אפשר לראות בכך את כוחה של המציאות הישראלית להשפיע, גם בלי כוונת מחבר על המוזיקה הנכתבת בחבל הארץ הזה.

שנת 1967 הייתה שנה חשובה למדינת ישראל, לתזמורת הפילהרמונית הישראלית וגם לזובין מהטה. כאשר פרצה מלחמת ששת הימים, עלה המנצח הצעיר, אז המנהל המוזיקלי של תזמורת מונטריאול על מטוס מטען והגיע ארצה לחלוק את ימי החרדה והשמחה עם נגני התזמורת ועם המדינה כולה. לא רחוק משם, בעיר אתונה, נולד באותה שנה עצמה, מי שלימים יהפוך לאחד הכנרים החשובים של דורנו, לאונידס קבקוס.

שני מלחינים חשובים מאוד בעולם הקולנוע יושמעו במהלך החגיגות: האחד, מוכר בוודאי לקהל חובבי הקולנוע של היום, ג'ון ויליאמס, מחבר הפסקול של "רשימת שינדלר", שינוגן בקונצרט החותם של החגיגות. האחר, אריך וולפגנג קורנגולד, מי שהיה המלך הבלתי מעורער של הוליווד בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים.

סיפורו של קורנגולד מרתק. הוא היה בנו של מבקר מוזיקה נחשב בווינה, והוגדר בצדק כמלחין גאון כבר בגיל 9. בגיל 20 כבר הלחין את אחת היצירות החשובות שלו – האופרה "העיר המתה", אלא שלצד ההלחנה הרצינית והדרמטית, נמשך קורנגולד הצעיר אל הבמה הקלה וקסמיה, ובעיקר אל המוזיקה של יוהן שטראוס. שיתוף הפעולה בינו לבין הבמאי החשוב של התקופה מקס ריינהרדט בהעלאת עיבוד תזמורתי ל"עטלף" של שטראוס, הביא את ריינהרט להכיר בכישוריו המגוונים של המלחין הצעיר והוא המליץ עליו בפני אולפני הסרטים ההוליוודיים. כאשר הגיע קורנגולד להוליווד הוא זכה בה בן לילה כמעט למעמד של מלחין-כוכב ונדמה שכמו מלחינים "רציניים" אחרים כדוגמת קורט וייל שעברו לתחום הפופולרי הוא היה שלם עם הדרך המוזיקלית שבה בחר. אבל, לקראת סוף שנות השלושים נדמה היה שקורנגולד מבקש לשלב לרגעים בין אהבותיו המוזיקליות השונות; הוא כתב את רביעיית כלי הקשת השלישית שלו והחל לעבוד על הקונצ'רטו לכינור. הוא  ייעד אותו לידידו הקרוב הכנר ברוניסלב הוברמן, מייסדה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אולם כאשר הושלם הקונצ'רטו בשנת 1939 הוברמן היה כבר חולה מכדי לבצע את היצירה ובברכתו הופקדה בכורת הקונצ'רטו בידי יאשה חפץ.

כפל המיומנות של קורנגולד סייע לו לכתוב יצירה מיוחדת במינה. הנושאים שבהם השתמש קורנגולד נלקחו מפסי קול שכתב לסרטים – שנשכחו זה מכבר, הטיפול- מזכיר את הסגנון השטראוסי-מהלרי (היצירה מוקדשת לאלמה מהלר), דרכי הפיתוח והמחשבה הצורנית, נבחרו כמיטב מסורת הקונצ'רטו של המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה באופן שהיצירה מהווה תזכורת לנקודות ההשקה בין העולם הקונצרטנטי ולדרמה ההוליוודית, ועושה זאת בגלוי.

דברי ימי ההיסטוריה של המוזיקה מלאים בסיפורים על יצירות ומלחינים שראשית דרכם הייתה קשה ובלתי מוצלחת ובמהלך השנים הפכו לסיפורי הצלחה. חברי אגודת חובבי המוזיקה בווינה, שהתכנסו כדי לבצע את הסימפוניה התשיעית של שוברט ויתרו על המאמץ אחרי שתי חזרות בלבד, כי מצאו את היצירה "מסובכת מדי". שוברט המסכן! מעטים ורעים היו ימי חייו, רק בשנותיו האחרונות החל לזכות בהכרה שלה היה ראוי. אבל כנראה של"אל הצדק המוזיקלי" דרכים משלו. היה זה רוברט שומאן, אוהד מובהק של יצירות שוברט ששמע שבידי אחיו של שוברט, פרדיננד, נמצא כתב יד של יצירה סימפונית שמעולם לא יצאה לאור. שומאן נסע במיוחד כדי לבחון את הפרטיטורה, והתלהב כל כך עד שהכריז עליה כ"בטהובנית באיכותה" והעביר אותה לידידו פליקס מנדלסון, שהתלהב מהיצירה וניצח על ביצוע הבכורה שלה עם תזמורת הגוונדהאוס ב-1839, כעשר שנים לאחר מות המלחין. ביצירה הזו אפשר למצוא את כל האיכויות המוכרות של שוברט. מלודיות נפלאה, דרמה מוזיקלית, אך גם אופטימיות וחן, ייתכן שכתוצאה מכך שהיצירה נכתבה בעת חופשה נדירה למדי שאִפשר לעצמו המלחין בהרי אוסטריה ב-1825. הסימפוניה הזו, היא  אחת הדוגמאות המעניינות של כתיבה סימפונית בתקופה שאחרי בטהובן, כזו שאולי מחזירה את הסימפוניה לתלם מבני ולתבניות צורניות שגרתיות יותר או פורצות דרך פחות אבל יוצקות בהן תכנים מוזיקליים יפהפיים ומשכנעים. באשר לדרגת הקושי של הסימפוניה? כנראה שאלפי הביצועים ומאות ההקלטות של היצירה מוכיחים שגם במקרה זה השיפוט הראשוני של המוזיקה החשובה הזו היה מוטעה מן היסוד.

טווח מחיר

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

עקבו אחרינו