חגיגות בתום יוֹבֵל עם מאסטרו מהטה ופנחס צוקרמן

זובין מהטה

תאריך

05.10.2019

יום שבת 21:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

זובין מהטה, מנצח 

פנחס צוקרמן, כנר

תוכנית הקונצרט

אלגר: קונצ’רטו לכינור
בטהובן: סימפוניה מס’ 7
במלאת 100 שנה להולדתו של אייזק שטרן

מידע על האירוע

קונצרטי הפתיחה של עונת 2019-20 יהיו הקונצרטים האחרונים עליהם ינצח מאסטרו זובין מהטה טרם פרישתו. כמחווה אישית לכבודו, תופיע שורה של כוכבים, חברים קרובים של המאסטרו והתזמורת. בקונצרט זה במסגרת החגיגות בתום יובל, נשמע את הקונצ'רטו לכינור מאת אלגר, בנגינת פנחס צוקרמן, ואת הסימפוניה השביעית של בטהובן.

אדוארד אלגר (נולד בברודהית' (אנגליה) ב-1857 נפטר בווסטר ב-1934), נחשב לנציג האנגלי הבולט במוזיקה הרומנטית האירופית של סוף המאה התשע-עשרה, ולמלחין הבריטי החשוב של תקופתו. אלגר היה מלחין "רומנטי" בתקופה שחלו בה שינויים דרמטיים באסתטיקה המוזיקלית באירופה והיה מלחין אנגלי מובהק בשנים שבהן התרגשו חובבי מוזיקה בפריז, וינה ברלין ובודפשט מיצירותיהם החדשניות של של דביסי וסטרווינסקי, של וברן, שנברג וברג, של ברטוק וקודאי.

המוזיקה של אלגר נחשבת, ובצדק, מוזיקה "אנגלית". למרות הימנעותו מציטוטים מובהקים של מוסיקת עם, שאב אלגר השראה מנופי אנגליה ומתרבותה. המוזיקולוג דונאלד גראוט מעלה סברה שאפילו המתווים המלודיים האופייניים למוזיקה שלו מזכירים את האינטונציה של השפה האנגלית המדוברת. ייתכן שהעובדה שאלגר "צמח מן העם" ולעולם שמר לו אמונים, הקנתה נופך מוזיקלי מיוחד ליצירתו וגרמה לה להפוך לפופולרית כל כך. שנים רבות הוא פעל בתוך קהילות של חובבי מוזיקה, שתפקדו כמבצעים וכצרכני מוזיקה נלהבים, והבין את שדה המוזיקה האנגלי לעומקו, וזאת להבדיל ממלחינים בני מאות קודמות, שהתרבות המוזיקלית ששירתו התרכזה סביב הבורגנות הגבוהה, האצולה הלונדונית והכתר.

הוא החל להתפרנס כמוזיקאי עצמאי בגיל צעיר. הוא עמד בראש עמותת המוזיקאים החובבים של ווסטר וכבר בגיל שש-עשרה ניגן בכינור בתזמורת הפילהרמונית המקומית. בהמשך הוא ניצח על תזמורת כלי נשיפה, ניגן בבסון בחמישיית כלי נשיפה, לימד כינור והפך למלחין הבית של בית החולים לחולי נפש בפוויק. בתקופה הזו נחשף אלגר הצעיר בצורה בלתי אמצעית לצרכים המוזיקליים של חובב המוזיקה הפריפריאלי, ולמד ליצור מוזיקה שדיברה וענתה על הצרכים המוזיקליים האלו.

דרכו המוזיקלית לא הייתה קלה. ההצלחה הראשונה ליצירה רחבת היקף שלו הגיעה רק בשנת 1899 עם השלמת "ואריאציות על נושא מקורי לתזמורת", הידועה בכינויה "ואריאציות אניגמה".  היצירה, שבוצעה  לראשונה בלונדון בניצוחו של הנס ריכטר, הביאה את אלגר לתודעת הקהל הרחב, וזיכתה אותו בהכרה של מוזיקאים בולטים באירופה. אפילו ריכרד שטראוס הכריז על אלגר בתור המלחין הבריטי החשוב של ימיו. ושטראוס לא היה היחיד. מנצחים אירופים מוכרים ונחשבים כבוזוני ווינגרטנר, שמצלוליו התזמורתיים, האיפוק ומיומנות ההבעה שבפרטיטורות של אלגר קסמו להם, חשפו את המוזיקה שלו לקהלים רחבים, שמצאו אותה מהנה ומרגשת. היה זה גוסטב מהלר שב-1910 ניצח על בכורת "ואריאציות אנגימה" בניו יורק, וארטורו טוסקניני שהקליט אותן בהצלחה גדולה (בשנת 1951).

בין השנים 1914-1901 הפך אלגר למלחין המוכר, המאוזכר והנחשב ביותר בבריטניה. הוא הלחין אז את מיטב יצירתו, בין היתר את הסימפוניה הראשונה (שכתב ב-1908), שבוצעה בשנת חיבורה למעלה ממאה פעמים, את הסימפוניה השנייה (1911) ואת הקונצ'רטו לכינור (1911), שנכתב עבור הכנר הווירטואוז פריץ קרייזלר. הקונצ'רטו הזה עמד במשך שנים במרכזו של דיון, שהקשר בינו לבין מוזיקה מקרי למדי, ונסב סביב השאלה האם בקונצ'רטו הזה ביקש אלגר לשרטט דיוקן של אישה אהובה שהילכה עליו קסם. המסקנה מהמחקר הרכילותי-מוזיקולוגי הזה העלתה את שמה של מישהי בשם Alice Stuart-Wortley, שייתכן שזכתה לחיי נצח נסתרים דרך היצירה הזו. חשוב יותר לזכור שאלגר השכיל ליצור בקונצ'רטו הזה שפה מוזיקלית שבה שילב אלמנטים עממיים ואמירה מוזיקלית ישירה, אגב התמודדות עם צורות מוזיקליות פורמליות ורחבות היקף. מעניין אם העובדה שאלגר לא היה פורץ דרך צורני מסוגם של מהלר או אייבז נבעה ממשא היסטורי שהרגיש מחוייב לו,  אבל העובדה שכתב גם באידיומים פופולריים והלחין עשרות יצירות קצרות שבכולן באו לידי ביטוי המיומנויות שרכש כמוזיקאי מקצועי בשנותיו הצעירות ולצדן יצירות רחבות היקף, מעידה על פניו הרבות ועל ייחודו של המלחין הזה. בכל יצירותיו ידע אלגר להפיק מהתזמורת את מיטב המצלולים העשירים והמהדהדים, המקנים לאחדות מיצירותיו איכויות של ממשיך ברהמס מובהק, ועדיין, גם ברגעים הקודרים והרציניים שהלחין, הוא ידע להימנע מהפאתוס והגודש ההבעתי שהיו יכולים להפוך את המוזיקה שלו לנלעגת.

נדמה שאחת ההתרשמויות החשובות מהקונצ'רטו הזה מגיעה ממכתב שכתב אלגר עצמו לחבר קרוב: "(הקונצ'רטו הזה) טוב. רגשי להחריד. אולי אפילו רגשי מדי אבל אני אוהב אותו."

נדמה שהכל כבר נאמר ונכתב על הסימפוניה השביעית של בטהובן, אבל הנה כמה עובדות מעניינות וידועות פחות על היצירה המופלאה הזו:

  • זוהי אחת היצירות של בטהובן שזכתה להצלחה מיידית אצל הקהל ואצל המבקרים מיד עם ביצוע הבכורה שלה, שהתקיים ב-8 בדצמבר 1813, בקונצרט שהכנסותיו נתרמו לרווחת החיילים שנפצעו כמה חודשים קודם לכן בקרב על הנאו (Hanau).
  • הקהל הווינאי, שעדיין סבל מאימי הכיבוש הצרפתי של העיר בשנים 1807 ו-1809 התרגש מהאנרגיה ומהיופי של הסימפוניה. באחד מהביצועים הרבים שנקבעו לאחר ליל הבכורה מדווחים העיתונים ש"מחיאות הכפיים הגיעו לרמה של אקסטזה ממש".
  • ה"יהלום שבכתר הסימפוניה" הוא פרקה השני. בסמוך לתקופת חיבורה ידוע על מקרים שבהם "נאלצו" המבצעים לחזור עליו עם סיום הביצוע, ובשלב מסוים בוצע הפרק הזה גם בנפרד מיתר היצירה.
  • הפרק הזה (השני) השפיע במודע על שורה של מלחינים ויצירות. הפרק השני בסימפוניה "הגדולה" של שוברט (שמבוצעת אף היא בחגיגות), הפרק השני של השלישיה ב-מי במול מג'ור של שוברט, הפרק האטי של הסימפוניה "האיטלקית" של מנדלסון, "הרולד באיטליה" של ברליוז ועוד.
  • חוקרי בטהובן מייחסים את הקסם שהִלכה על הקהלים בעיקר למרכיב הקצבי שלה. הדינמיות הריתמית, התנועה קדימה והאנרגיות השופעות מהסימפוניה הזו מתחרות בהצלחה באלמנטים כמו תזמור ומלודיה, שגם הם מייצגים בסימפוניה הזו את מיטב כשרונו של בטהובן.

 

טווח מחיר

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

עקבו אחרינו