free premium porn xxx Hard Sex Compilation xxx porn sexy porn video sex xxx video hdsex

חגיגות בתום יוֹבֵל עם מאסטרו מהטה, מישה מאיסקי ורודולף בוכבינדר

זובין מהטה

תאריך

14.10.2019

יום שני 21:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

זובין מהטה, מנצח 

מישה מאיסקי, צ’לן 

רודולף בוכבינדר, פסנתרן 

תכנית האירוע

פרטוש: קונצ’רטינו לתזמורת כלי קשת
שומאן: קונצ’רטו לצ’לו
בטהובן: קונצ’רטו לפסנתר מס’ 5 (“הקיסר”)

מידע על האירוע

קונצרטי הפתיחה של עונת 2019-20 יהיו הקונצרטים האחרונים עליהם ינצח מאסטרו זובין מהטה טרם פרישתו. כמחווה אישית לכבודו, תופיע שורה של כוכבים, חברים קרובים של המאסטרו והתזמורת. בקונצרט זה במסגרת החגיגות בתום יובל, נשמע את הקונצ'רטינו לתזמורת כלי קשת מאת פרטוש, את הקונצ'רטו לצ'לו מאת שומאן, בנגינתו של מישה מאיסקי, ואת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 5 ("הקיסר") מאת בטהובן, עם רודולף בוכבינדר.

כאשר השתקע עדן פרטוש בארץ ב-1938 בסיועו של הכנר ברוניסלב הוברמן, הייתה באמתחתו יצירה אחת ויחידה שלדעתו הייתה ראויה לביצוע ולהוצאה לאור - הרביעייה מס' 1 לכלי קשת, שכתב בעת שהותו בברלין ב-1932. את כל היצירות המוקדמות האחרות שהלחין העדיף לגנוז. כעבור שנים חיבר ליצירה, לבקשת המנצח פרנץ פריצ'אי, גרסה תזמורתית בתוספת תפקיד לקונטרבאס, וכך נוצר הקונצ'רטינו לכלי קשת. זוהי יצירה קצרה ולכאורה "קלה" מקונצ'רטו מקובל, אולם פרטוש מציב בפני הנגנים אתגרים משמעותיים. הקונצ'רטינו הוא במידה רבה יצירה הונגרית עם קשר איתן לעולמם של ברטוק, קודאי ולאו ויינר, המלחין והמחנך היהודי שפעל בבודפשט במחצית הראשונה של המאה העשרים. הקונצ'רטינו לכלי קשת בוצע לראשונה בשנת 1953 בשווייץ תחת שרביטו של פריצ'אי, ומאז מנוגן בקביעות בידי תזמורות והרכבים רבים בעולם. שנה לאחר ביצוע הבכורה של הקונצ'רטינו זכה פרטוש (שהיה אגב הוויולן הראשי של התזמורת בשני העשורים הראשונים שלה) בפרס ישראל למוזיקה על יצירתו "עין גב" ובכך היה למלחין הראשון שקיבל את הפרס המכובד.

.חייו של רוברט שומאן יכולים להתאים בהחלט לכל דימוי של אמן מיוסר החוצב ממעמקי דמיונו הקודח אמנות גדולה. אמן, שחייו ההפכפכים, מלאי הדרמה והסבל (חיים שהוקדשו ליופי ולמוזיקה אבל גם למאבקים בלתי פוסקים במחלת הנפש) מוצאים להם ביטוי ביצירות נצחיות. נדמה שהקונצ'רטו לצ'לו ב-לה מינור, דרמטי ויפה, הפכפך מרגש ונוגע ללב הוא דוגמה נהדרת  לכך.

הבחירה של שומאן בצ'לו בתור הכלי הסולן לקונצ'רטו הייתה מפתיעה למדי.

אף מלחין חשוב מאז זמנו של היידן לא כתב לכלי הזה, ושומאן הרי לא היה צ'לן (למרות שלתקופה קצרה בעת שנמנע ממנו לנגן בשל פציעת האצבע הרביעית שלו ניגן מעט בצ'לו), ובכל זאת, בהינתן אופיו של הכלי ואישיותו של המלחין, הרי השילוב שמאפשר הצ'לו בין זמרתיות הבעתית ובין יכולת איכויות של סערה ודרמה נראה טבעי. שומאן כתב את הקונצ'רטו (ואת הסימפוניה השלישית, "הריינית") בעת שכיהן בתור המנהל המוזיקלי של תזמורת דיסלדורף. הוא סיים את הלחנת הקונצ'רטו במהלך חודש אחד.

הקונצ'רטי של שומאן, מעידים על הדיאלוג שניהל (כמו מלחינים רבים אחרים) עם משמעותן של הצורות המוזיקליות המסורתיות. שני הקונצ'רטי שלו (לפסנתר ולצ'לו) אינם קונצ'רטי רגילים מהבחינה המבנית, בקונצ'רטו לצ'לו בולטת בעיקר הזרימה הטבעית (האסוציאטיבית כמעט) בין שלושת הפרקים המנוגנים ברצף והזיקה המוטיבית ביניהם, שיוצרת תחושה של יצירה שלמה ומאוחדת. על אף שהקונצ'רטו הזה איננו בהכרח "תצוגת תכלית וירטואוזית" של נגינה מהירה וחזקה, הוא דורש ממבצעיו יכולות הבעה של יופי וכאב. לא לחינם רואים בו צ'לנים רבים דוגמה נפלאה לקונצ'רטו רומנטי לצ'לו. שומאן עצמו, אגב, לא זכה לשמוע את הקונצ'רטו בימי חייו. היצירה בוצעה לראשונה בשנת 1860, ארבע שנים אחרי מותו.

השנה היא 1809. זירת ההתרחשות – וינה. כוחות הצבא הצרפתי בראשות נפוליאון צרים על העיר וקולות הארטילריה מחרישת האזניים נשמעים מכל עבר. "אני מוקף ברעשים של תותחים ותופים ובמראות של סבל אנושי" כתב בטהובן למוציא לאור שלו. המלחין, שהיה בשלבים מתקדמים של איבוד השמיעה הסתגר בייאוש בביתו של אחיו כריסטוף תוך שהוא מכסה את אזניו בכר.

ועדיין, גם בתנאים הקשים האלו הצליח בטהובן לכתוב. היבול של שנת 1809 כולל לצד הקונצ'רטו החמישי לפסנתר בין היתר את רביעיית כלי הקשת אופ' 74 ואת סונטת "הפרידה" לפסנתר.

הפרטיטורה של הקונצ'רטו החמישי לפסנתר, "הקיסר" (שם שלא ניתן ליצירה על ידי בטהובן עצמו) מעידה על כך שבטהובן היה איש של מאבקים אישיים ויצירתיים. הצורה המוזיקלית המקובלת הייתה עבורו רק עילה "להתנגח" בה, והקונצ'רטי לפסנתר היו בעת ההיא זירת מאבק ומעבדה מרתקת לניסויים מוזיקליים.

פתיחת הקונצ'רטו החמישי (כמו זו של הקונצ'רטו הרביעי) מציגה מערכת יחסים לא שגרתית בין התזמורת והפסנתר. אם בקונ'צרטו הרביעי הקדימה מנגינת פסנתר מזדמרת את התצוגה התזמורתית, הרי שכאן עוד לפני שהספיק הקהל "לחמם את כיסאו" משמיע הפסנתר סדרת תרוצות (פסג'ים) וירטואוזית, מעין "קדנצה" שנמצאת בתחילת הפרק ולא בסופו. התזמורת משמשת בתור "קטליזטור" למוזיקה הפסנתרנית הזו, והפסנתר נתפס כמהדהד וכ"מגיב" אל האמירה התזמורתית המתומצתת מאוד. מיד לאחר רצף הקדנצות הזה מנגנת התזמורת תצוגה נושאית נרחבת, סימפונית כמעט בהיקפה ובתזמורה. כבר ברגעים האלה, מבינים המאזינים שחשיבותה של התזמורת ביצירה הזו גדולה. היא לא משמשת רק ליווי, אלא היא ממלאת תפקיד נושאי והבעתי חשוב מאוד. חידושים נוספים בקונצ'רטו אפשר למצוא בחטיבת המעבר בין הפרק השני לשלישי (שבה עובר הנושא של הפרק השני סוג של מטמורפוזה) והשימוש בטימפני בתוך הקדנצות הפסנתרניות בפרק הראשון והשלישי (מה שמחייב את המנצח והפסנתרן להיות מדויקים מאוד וחופשיים פחות  מהבחינה הריתמית בנקודות האלו). גם אם הקונצ'רטו הזה מזוהה בעיקר עם ה"קיסריות" החגיגית (ויש האומרים – התוקפנית) של המקצבים הצבאיים שמנגנים כלי הנשיפה ממתכת והטימפני, הוא כולל עדיין את אחת המנגינות הליריות הנפלאות של בטהובן, הפותחת בנגינת כלי קשת חרישית את הפרק השני, ובפרטיטורה אנחנו מוצאים שימוש לא שכיח של המלחין במינוח "dolce" – במתיקות.

טווח מחיר

משך האירוע

כשעתיים כולל הפסקה

משך האירוע

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

עקבו אחרינו