תום בורו מנגן ראוול

תאריך

30.1.2019

יום רביעי 20:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

אי-אן שו, מנצח 

תום בורו, פסנתרן 

תוכנית הקונצרט

מוצרט: הפתיחה ל”דון ג’ובני” (עם סיום מאת בוזוני)

ראוול: קונצ’רטו לפסנתר בסול

אלינגטון / צ’ייקובסקי: סואיטה מתוך “מפצח האגוזים”

מידע על האירוע

 

העניין הגדול שגילו מוזיקאים ומלחינים קונצרטנטיים באמנות הג'אז הוא סוד גלוי וידוע. ב-21 במאי 1893 הופיע ב"ניו יורק הראלד" מאמר שכתב אנטונין דבוז'אק ובו כתב בין היתר (המובאות שלהלן לקוחות מתוך תרגומה של אורלי טל לספרו של אלכס רוס "וכל השאר רעש" הוצאת מודן) "אין עוד ספק בלבי כי המוזיקה העתידית של ארץ זו (אמריקה ע.ז.) חייבת להתבסס על מה שקרוי נעימות כושיות, זה חייב להיות היסוד האמתי של אסכולת הלחנה רצינית ומקורית שתתפתח בארצות הברית". בשנת 1916 כתב המנצח השוויצי ארנסט אנסרמה בהתלהבות לידידו איגור סטרווינסקי על ה"מוזיקה שלא נשמעה כמותה", שבה נתקל בעת ביקורו באמריקה. הוא לא הסתפק בדיווח הנלהב והביא לידידו הקלטות ותווים של "ג'לי רולן מורטון" שסטרווינסקי סיפר בהמשך שהשפיעו על כתיבת "מעשה בחייל" שלו. בתחילת 1923 הגיע המלחין היהודי צרפתי דריוס מיו ל"קאפיטול פאלאס" בהרלם וכתב בהשתאות: "על רקע הלמות התופים הקווים המלודיים חצו זה את זה בדפוס עוצר נשימה של מקצבים שבורים ומפותלים". בשנת 1926 כתב המבקר האמריקאי קארל ואן וכטן ש"לאמנים שחורים היתה זכות אבות פרימיטיבית שכל הגזעים... נאבקו לשוב אליה. עובדה זו הסבירה את האמנות של פלוני פיקסו או פלוני סטרווינסקי".

גישתם של מוזיקאי הג'אז אל המוזיקה הקלאסית הייתה מהוססת יותר, "אין מלחין לבן שיוכל לכתוב אופרה שחורה" כתב דיוק אלינגטון לג'ורג' גרשווין, "לנסות לרומם את מעמדו של מוזיקאי הג'אז על ידי השוואות מאולצות של מיטב יצירתו עם מוזיקה קלאסית משמעו לשלול ממנו את זכותו למקוריות" כתב אותו דיוק אלינגטון בראשית שנות השלושים של המאה שעברה. אבל כאשר הזמינה חברת התקליטים קולומביה בשנת 1960 את דיוק אלינגטון ליצור עבורה תקליט "ללא מגבלות סגנוניות",  נענה אלינגטון להצעתו של חברו בילי סטרייהורן לכתוב גרסה משלו ליצירתו של צ'ייקובסקי "מפצח האגוזים". התוצאה הייתה משהו שאין דרך טובה יותר להגדירו מאשר "כור היתוך" של סגנונות מוזיקליים, מוזיקה שהפגישה את הנושאים והמנגינות של צ'ייקובסקי עם מקצבי ג'אז, תזמור שבו יש לכלי הנשיפה תפקיד מרכזי, הרמוניות מורכבות, וניחוח של אולם ריקודים בעיר אמריקאית גדולה. לא ברור אם הקריצה האלינגטונית כללה בתוכה גם סטירה חבויה על היצירה המקורית, אבל פיית שזיף הסוכר של הבלט הרוסי הפכה בידי אלינגטון לדובדבן אלכוהולי, וולס הפרחים הענוג הפך ליצירה חושנית ונושכת ורוח הג'ז האמריקאית נחה על המנגינות שצ'ייקובסקי כתב עבור הכוריאוגרף מריוס פטיפה בסנט פטרסבורג.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית תשמיע בקונצרט הזה את המוזיקה של צ'ייקובסקי ואת הסואיטה של אלינגטון וסטרייהורן זו לצד זו. ובעודה מציגה לקהל הישראלי את גרסת הג'אז האמריקאית משנת 1960 ליצירה שנכתבה בשנת 1892 ברוסיה, הרי שאולפני דיסני מתכוננים להפצה המתקרבת ובאה לגרסת 2018 של "מפצח האגוזים וארבע הממלכות". בקרוב על המסכים הקרובים לביתנו.

אלינגטון משוחח עם צ'ייקובסקי ועכשיו גם פרוצ'ו בוזוני משוחח עם מוצרט. בגרסתה המקורית גולשת פתיחת האופרה "דון ג'ובאני" הישר אל תחילת המערכה הראשונה. מוצרט, שהיה בעל חושים מסחריים מפותחים כתב לפתיחה הזו גם שלוש עשרה תיבות סיום כדי שאפשר יהיה לבצע אותה כיצירה עצמאית. אלא שבשנת 1909 חיבר המלחין והפסנתרן פרוצ'ו בוזוני סיום משלו לאותה פתיחה. למעשה זוהי אחת משורה ארוכה של "פרשנויות" שחיבר המלחין הזה ליצירות שנכתבו לפני תקופתו. מי היה פרוצ'ו בוזוני ומה היתה תרומתו לתולדות המוזיקה?

הוא נולד באפריל 1866 באמפולי שבאיטליה ונפטר בברלין בשנת 1924. הוא היה אחד מגדולי הפסנתרנים הווירטואוזים של תקופתו, ופעל באוסטריה ובגרמניה. הוא היה מלחין מעניין, מורה והוגה דעות-אסתטיקן ותאורטיקן מוזיקלי חתרני. בשנות חייו ובתקופה שלאחר מותו היה בוזוני ידוע בעיקר כפסנתרן בעל יכולות מדהימות וכפרשן חשוב של יצירות באך, מוצרט וליסט. הוא היה מתנגד מובהק לחדשנות האַ-טונאלית ולשלילת המסורות המוזיקליות של שנברג ושל חסידיו. הוא הציע תפיסה אסתטית שונה, מהפכנית בפשטותה, וכינה אותה "קלסיקה צעירה שדגלה בהכלה של סגנונות מוזיקליים רבים ואי-שלילה של שום סגנון מוזיקלי קיים."

הוא פיתח אופן שימוש מיוחד בדוושות הפסנתר, שאפשר לו לייצר צליל "לגטו" שלא נשמע כמותו קודם לכן, והפך להיות אחד מסימני ההיכר של נגינתו. הוא היה מהווירטואוזים הראשונים במאה העשרים שהתעמק בנגינת הקונצ'רטי לפסנתר של מוצרט, ובאופן כללי אפשר לומר שהתמהיל הרפרטוארי שלו בתור מבצע ובתור מעבד היה יוצא דופן לתקופתו. כמו מבצעים וירטואוזים רבים, עסק בוזוני גם בהלחנה, אבל בשונה ממבצעים-מלחינים אחרים ראה עצמו כמי שיכול ואף צריך להשפיע על סביבתו ואולי על התרבות האנושית בכלל גם בתור הוגה דעות ואיש רוח. המוטו שלו "המוזיקה נולדה חופשית והיא נאבקת כדי לזכות בחירותה" יחד עם תפיסתו הרב-סגנונית השתלבו היטב במגוון הפעילויות המוזיקליות שלו. "המודרני לחלוטין אינו קיים באמת, רק מה שצץ ברגעים מוקדמים או מאוחרים יותר על ציר הזמן... 'מודרני' ו'עתיק' תמיד התקיימו". בוזוני איש ההווה ה"מעדכן" את באך, מפרש את ליסט, מחבר קדנצות "אנטי היסטוריות" לקונצ'רטי של מוצרט, עוסק במיתוס של דוקטור פאוסטוס ומשלב ביצירותיו אזכורים של שירי עמים שנכחדו או של מוזיקה גרגוריאנית, ניסה בגישתו ובמוזיקה שכתב לגשר על פערי הזמן והסגנון המוזיקלי, ובעשותו כך, הוא חושף בפני קהל מאזיניו, קוראיו ותלמידיו מכלול אסתטי ומוזיקלי על-זמני לכאורה, מכיל ומוכל.

נדמה שהכול כבר נכתב ונאמר על הקונצ'רטו לפסנתר ב-רה מינור מאת מוצרט. אבל אולי כדאי לציין שבכורת היצירה התקיימה בקזינו(!!!) מלגרובה (Mehlgrube) בווינה עם המלחין כסולן, שזהו אחד משני הקונצ'רטי היחידים שמוצרט כתב בסולם מינורי (השני הוא הקונצ'רטו ב-דו מינור ק' 491) ושהפסנתרן הצעיר לודוויג ואן בטהובן כלל אותו ברפרטואר שלו ובשנת 1809 כתב קדנצות משלו לפרקים הראשון והשני של היצירה.

טווח מחיר

180 - 550 ש"ח

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

180 - 550 ש"ח

עקבו אחרינו