יואל לוי מנצח, יויינג צ'ן, נבלאית

יואל לוי

תאריך

14.11.2019

יום חמישי 22:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

יואל לוי, מנצח 

יויינג צ’ן, נבלאית 

לוסי אהריש, מנחה 

תוכנית הקונצרט

שוסטקוביץ’: פתיחה חגיגית, אופ’ 96
גלייר: קונצ’רטו לנבל
חצ’טוריאן: קטעים מתוך סואיטות “ספרטקוס” ו”גאיינה”

מידע על האירוע

יואל לוי מנצח על פתיחה חגיגית מאת שוסטקוביץ', על קטעים מתוך הסואיטות מתוך "ספרטקוס" ו"גאיינה" מאת חצ'טוריאן ועל על אחד הקונצ'רטי המבוצעים ביותר ברפרטואר לנבל –  הקונצ'רטו לנבל מאת גלייר, בביצוע הסולנית יויינג צ'ן מסין, זוכת הפרס הראשון בתחרות הבינלאומית לנבל ב-2015.

כל ימיו היה שוסטקוביץ' נאמן למולדתו רוסיה ולכאורה גם לרעיון הסוציאליסטי על פי האידאולוגיה הקומוניסטית. על כן נענה ב-1954 להזמנה רשמית לכתוב יצירה תזמורתית לציון מלאת שלושים ושבע שנים למהפכת אוקטובר. במהלך כיממה השלים את הפתיחה החגיגית, שנגינת הבכורה שלה התקיימה ב-6 בנובמבר אותה שנה, עם תזמורת תאטרון הבולשוי במוסקבה בניצוח אלכסנדר מייליק-פשייב. שבועות אחדים קודם לכן מונה שוסטקוביץ' ליועץ מוזיקלי של התאטרון.

אין זו יצירה המפארת את המשטר ואין בה עדות להכנעה, להסתגלות, להשלמה או לנכונות מצדו של המלחין לשיתוף פעולה עם התעמולה הסובייטית. כדרכו, הצליח שוסטקוביץ' להביע אמונה ורחשי לב אמתיים במוזיקה שיצר, מבלי שניתן להאשימו בנקיטת עמדה מפורשת. עקרונית, התנגד בכל מאודו לרודנות ולדיכוי.

האם יש לפתיחה הנמרצת העליזה השלכות פוליטיות כלשהן? במרץ 1953 מת סטלין, שהוא ואנשיו השפילו את המלחין וניסו לגרום לנידויו ולגזור עליו כליה. אלא שגם לאחר תקופת שלטונו של העריץ לא תמה פרשת הייסורים וההשפלות הפומביות שהיו מנת חלקו של שוסטקוביץ', שהייתה כרוכה בחרדה, בחשדנות, במעקב מתמיד ובדאגות פרנסה. באותה השנה- 1953, כתב ללא שהיות את הסימפוניה העשירית הכבירה, הנחשבת לעדות טרגית, רוויה בכאב ובזעם, שנועדה להרשיע את הרודן.

שוסטקוביץ', שהיה חרוץ ומהיר כתיבה, הלחין באותה תקופה בחייו גם יצירות קאמריות, שירים ויצירות למקהלה, מוזיקה לסרטים ומוזיקה למחזה "המלט" מאת שייקספיר.

הפתיחה החגיגית, משוחררת ושופעת שמחת חיים, היא פרץ של אצילות ואופטימיות. זוהי יצירה "תמימה", נטולת אירוניה, ישירה ומלהיבה, שתזמורה מבריק. יש המוצאים בה יותר מקורטוב של תרועות ניצחון של הרוח האנושית; תזכורת נמרצת לאישיותו המוזיקלית, רבת הפנים והניגודים של המלחין. אחרים מגלים בה חדווה וגיל לקראת עידן חדש, שיעניק דרור וכבוד הן ליוצר הן לאדם הפשוט, האזרח מן השורה.

היצירה הצנועה זכתה במרוצת השנים גם להקלטות רבות ולעיבודים מיוחדים להרכבים של כלי נשיפה. זוהי פתיחה המתאימה להאזנה באולמות הקונצרטים ברחבי העולם, ולאו דווקא בבירת רוסיה, במסגרת טקסים ואירועים רשמיים.

המאזין בן זמננו רגיל לזהות את המוזיקה שנכתבה ברוסיה של המאה העשרים עם מאבקים אישיים ואמנותיים של מלחינים שנלחמו על חופש אישי ואמנותי. ריינהולד גלייר הוא מלחין שקורות חייו כמו נלקחו מהספר "מיהו המלחין הרוסי הראוי וההגון". הוא נולד בקייב בשנת 1874 למשפחה ששורשיה בבלגיה. הוא רכש את השכלתו אצל מיטב המלחינים שלימדו בקונסרבטוריון של מוסקבה: ארנסקי, טנייב ואיפוליטוב איבאנוב; עסק (כיאה וכנאה) בחקר פולקלור באזרבייג'אן, באוזבקיסטן וברחבי אוקראינה, רשם תיעד ועיבד מוזיקה עממית ובשנת 1920 התיישב במוסקבה וסופו שלימד בקונסרבטוריון שבו למד. בחיבור מלומד שכתב על גלייר נגן הקרן ואלרי פולך (Valeriy Polekh) הוא מציין את העובדה שגלייר היה אף יפה תואר. אכן מלחין מושלם. המוזיקה שלו התאפיינה במחשבה פוסט-פולקלוריסטית, עם דגש על שירתיות ועל צבעי הרמוניה עשירים וכבוד רב למסורת של התקופה הרומנטית. לא פלא אפוא (ואל יאמר הדבר הזה לגנותו) שזכה להכרה, הערכה, כבוד ויקר תחת רוסיה הצארית כמו גם תחת המשטרים הקומוניסטיים, ובתוך ליבת המוזיקה ה"רשמית" של ברית המועצות. הוא מוכר היום בעיקר בזכות הסימפוניה השלישית שלו, הבלט "הפרג האדום" והקונצ'רטו לנבל. את הקונצ'רטו הזה חיבר גלייר בשנת 1938 עבור הנבלאית קסניה ארדלי (Ksenia Erdeli) מי שהייתה הנבלאית הראשית של תאטרון הבולשוי, והמוזיקאית הראשונה שניגנה ברוסיה קונצ'רטי לנבל. גלייר התייעץ רבות עם ארדלי (מה שתרם לעובדה שהיצירה נחשבת אידיומטית מאוד עבור נגני הכלי הזה), ובסופו של דבר אף הציע לה קרדיט של מלחינה עמיתה. ארדלי סירבה באדיבות, אך היא רשומה בפרטיטורה כ"עורכת" של היצירה. הקונצ'רטו של גלייר הוא דוגמה למוזיקה אנאכרוניסטית של ממש, למאזין קשה יהיה להאמין שהיצירה נכתבה ב-1938 ושהמלחין שלה לא היה צ'ייקובסקי, אבל אין בכך שום דבר רע – מוזיקה קונבנציונלית טובה היא מוזיקה קונבנציונלית טובה. השילוב בין כתיבה אידיומטית, מלודיות נעימות, תזמור אפקטיבי וכן מחסור ברפרטואר טוב לכלי, הפכו את הקונצ'רטו הזה לאורח מבוקש על במות הקונצרטים מאז ביצוע הבכורה שלו.

מוזיקה למחול הייתה תמיד גן עדן למלודיסטים. הצורך והיכולת לכתוב קטעים שהמבנה שלהם תחום, שהם במקרים רבים קצרים ושנמצאים בדיאלוג עם תנועה ועם עבודה בימתית, הייתה כר פורה למלחינים וליצירות שמאוחר יותר הפכו לנכס צאן ברזל של תכניות ה"להיטים המוזיקליים" (כמו "קצר וקולח" בכאן קול המוזיקה שלנו). חלקים מתוך הבלט "ספרטקוס" מאת חצ'טוריאן בוודאי יהיו מזוהים ומוכרים למאזיני הקונצרט כמו גם לחובבי ההחלקה האמנותית על הקרח (מוזיקה מתוך הסואיטה למחול שימשה את המחליקה אשלי וגנר לתרגיל שזכה באליפות ארה"ב ב-1915), או לחובבי הטלוויזיה הבריטית שעדיין זוכרים את מנגינת הפתיחה לסדרה "קו אונידין" של הבי'בי'סי'.  עובדה ידועה פחות  אולי היא, שעוד בטרם הועלה הבלט על הבמה, זכתה פרטיטורת היצירה ב"פרס לנין" בשנת 1954. כבוד בבקשה!!! היצירה עלתה על במות ה"בולשוי" וכן בתאטראות בקירוב ובלנינגרד. והגרסה שהופקה בשנת 1968 עדיין נרקדת על במות הבולשוי. סיפור המסגרת (שמצא לו הד אצל הפוליטיקאים הקומוניסטים) עסק בספרטקוס הגיבור שמוביל מרד עבדים כנגד "מעסיקיו" הרומאים האימפריאליסטים (אבוי), אבל חצ'טוריאן ניצל את המסגרת העלילתית הבסיסית כדי ליצור יצירה צבעונית, מלאה במוזיקה הרואית ובמחולות מלאי חן ותשוקה. כמו בכל המוזיקה של חצ'וטריאן, יש ביצירה הזו מטמורפוזה של חומרים שאפשר לייחס אותם לתרבות עממית. אולי כזו שהושפעה מהמוזיקה המגוונת של מולדתו ארמניה. אבל כך או כך, הקסם המלודי, התזמור הנהדר והמקצבים הסוחפים הפכו את כל אחת מהסואיטות ל"ספרטקוס" לאורחת מבוקשת על במות הקונצרטים ללא קשר לעבדים המרקדים ולבלרינות המחוללות.

ב-1942, בזמן מלחמת העולם השנייה, הוזמן חצ'טוריאן לכתוב מוזיקה לבלט, והתוצאה הייתה "גאיינה". ההצלחה הייתה עצומה והמוזיקה זיכתה את מחברה בפרס סטלין (עוד קודם לכן, ב-1939, זכה בפרס לנין).

גאיינה היא חברה בקולחוז ארמני. בעלה השתיין בוגד בה ומצטרף לחבורת שודדים. הוא מנסה להצית את כל הקולחוז ולרצוח את אשתו, אך תושייתו של מפקד היחידה המקומית של הצבא האדום מביסה את השודדים ומצילה את הקולחוז. גאיאנה והמפקד מתאהבים ובסופו של דבר נישאים והסיפור מסתיים בכי טוב.
התזמור עשיר ורבגוני ביותר, ומלבד כלי הקשת וכלי הנשיפה המקובלים משתתפים כאן גם סקסופון אלט, נבל, פסנתר וחטיבה גדולה של כלי נקישה בשפע של מקצבי מחול תוססים. קטעים אחדים הפכו לנכסי צאן ברזל של המוזיקה הקלאסית הקלה – בראשם מחול החרבות הנודע. מן המכלול השלם של המוזיקה לבלט הורכבו שלוש סואיטות תזמורתיות.

כתיבה: ישראל דליות, פרופ' עודד זהבי, אורלי טל

טווח מחיר

160 - 440 ש"ח

משך הקונצרט

כשעה וחצי ללא הפסקה

משך הקונצרט

כשעה וחצי ללא הפסקה

טווח מחיר

160 - 440 ש"ח

עקבו אחרינו