להב שני מנצח ומנגן

להב שני

תאריך

03.5.2019

יום שישי 11:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

להב שני ,מנצח ופסנתרן

פרופ’ מיכאל וולפה, מרצה 

תוכנית הקונצרט

שוסטקוביץ’: קונצ’רטו לפסנתר מס’ 2

צ’ייקובסקי: סימפוניה מס’ 5

מידע על האירוע

השנה היא 1957, דמיטרי שוסטקוביץ' הוא כבר מלחין מבוסס, ידוע, נחשב. הוא גם אבא למקסים, פסנתרן מוכשר שחוגג את יום הולדתו ה-19. שוסטקוביץ' מחליט לכתוב עבור בנו קונצ'רטו לפסנתר. יצירה קצרה (אורכה קצת פחות מעשרים דקות) תלת-פרקית, מהיצירות החינניות, המשעשעות השמחות והאנרגטיות ללא סייג שכתב המלחין.

מה גרם לשוסטקוביץ' לכתוב מוזיקה כזו? האם היה זה קץ עידן הסטליניזם? האם המוזיקה הזו משקפת את האהבה והתקווה ששוסטקוביץ' ביקש להעניק לבנו? האם השמחה הזו היא אישית או לאומית, או אולי אין כאן שמחה בכלל אלא רק מוזיקה  מהירה איטית ומהירה מוזיקה משכנעת ואפקטיבית כפי שידע המלחין הזה לכתוב? יש להניח, שכל התשובות שהוצעו לשאלה הזו נכונות.

זו אחת היצירות הקומוניקטיביות במכלול השוסטקוביצ'י, יש מי שמצא בה הדים לתקופה שבה התפרנס המלחין מליווי סרטים אילמים בקולנוע. ייתכן שמבחינה זו יש בעובדה שאולפני דיסני השתמשו בסרטם "פנטזיה 2000" בקטע מהקונצ'רטו הזה לפרק    steadfast tin soldier משום סגירת מעגל יפה.

האלמנט הריתמי בפרקים הראשון והשלישי של הקונצ'רטו ברור מאוד. בפרק הראשון תומכים חלילים (ופיקולו) ותופים (בעיקר תוף מצעדים) במשפטים סימטריים, ברורים, פשוטים לכאורה, מזוהים מבחינה מוטיבית וסוחפים בווירטואוזיות חסרת הקונפליקטים שלהם, ועדיין זו איננה מוזיקה נאיבית, אלא מוזיקה של מלחין חכם שמעניק לקהלו גם מבט שהוא לכאורה לפחות אופטימי יותר על המציאות. אבל זו מוזיקה שגם מתארת כיצד יכולה בהרף עין יכולה השמחה המבודחת להפוך למצעד פשיסטי (כפי שמראים רגעים מיוחדים בפרק הראשון).

בכל הנוגע לאסתטיקה של הקונצ'רטו הזה, מתבקש לשאול האם הוא משקף את האופן שבו תופס שוסטקוביץ' את הנעורים? (הו, געגועים לאותם המקומות שבהם גיל 19 מסמל חיים חסרי דאגה...)? או שיש כאן אמירה מוזיקלית מורכבת יותר, שבה יש אפשרות, הפעם בקונסטלציה של קונצ'רטו לפסנתר, להציג את האופן שבו תופס המלחין את התזמורת, את הצורה הקלאסית ואת מה שיכול הפסנתר שלאחר הקונצ'רטי של ברטוק, של ראוול ושל רחמנינוב הצעיר לעשות. ואולי הדיאלוג המודע וההרהורים על ההיסטוריה של הסוגה הזו מתחילים אף בהתכתבויות מוקדמות יותר? למשל בפרק השני של היצירה, שבו ליווי לירי עדין מאפשר לסולן ליצור קו המזכיר "ווקאליזה" נפלאה מבלי לגלוש לסנטימנטליות. האם ניתן לראות בליווי המיתרים בפרק הזה מעין אזכור "מעודכן" לפרק השני מהקונצ'רטי האחרונים של בטהובן? טבען של אסוציאציות מסוג זה הוא שהן אישיות מאוד. אבל משהו באווירת הפרק הזה בהחלט מעורר זיכרונות.

את הפרק האחרון בקונצ'רטו הזה נדמה שכבר שמענו בעבר, ביצירות אחרות של שוסטקוביץ' אבל מי אמר שסגנון אישי זה דבר רע?

היצירה בוצעה לראשונה בביצועו של מקסים הצעיר ב-10 במאי 1957.

מה אפשר לומר על הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי שעדיין לא נאמר (כל כך הרבה פעמים)? היא נכתבה בתקופה שבה הצלחתו המקצועית של צ'ייקובסקי היתה לעובדה מוגמרת. האופרה יבגני אונייגין, שלישית הפסנתר ב-לה מינור, הקונצ'רטו לכינור והסימפוניה הרביעית היו הצלחה מוזיקלית גדולה שלא הפכה את המלחין למאושר יותר. על שלל המועקות ה"רגילות" שלו, שהיו תוצאה של חיים אישיים מורכבים (וכנראה של נטייה מינית מודחקת), התווסף החשש מהיכולת לשחזר את האיכות של היצירות המוקדמות שלו עצמו. הפחד מ"בריחת המוזה", האחריות והציפיות שמביאה אתה הבכירות. בימים שלפני הרשתות החברתיות, אנשים כתבו מכתבים, ואלו של צ'ייקובסקי, שמוענו למיטיבתו נ. פון מק כוללים דיווחים על הקשיים שחווה בתחילת כתיבת הסימפוניה ועל האושר שהסבה לו ההצלחה לסיים את היצירה באופן שהשביע את רצונו, בין יתר העובדות החשובות פחות העולות מההתכתבות הזו, מתברר שנמצא לו תחביב לעת פרישה, גננות וגידול פרחים...

מעבר לסיפור שמאחורי כתיבת היצירה הנה הצעה לכמה מרכיבים שכדאי לשים לב אליהם במהלך ההאזנה.

  1. הכתיבה המיוחדת לכלי הנשיפה מעץ, בעיקר לקלרנית ולבסון. מה יש בכלים האלו שנשמע כל כך "רוסי" ביצירה הזו? להבדיל ממצלולים צרפתיים (ברליוז) או גרמניים (ברהמס) או איטלקיים.
  2. סולו הקרן המדהים שבתחילת הפרק השני והאופן הנפלא שבו ההקדמה בצ'לי שהיא כמעט נטולת מפעם ומשקל מכינה אותו.
  3. היצירה אורכת למעלה מארבעים וחמש דקות, איך מצליח צ'ייקובסקי לשמור על הגיוון והעניין במהלך כל היצירה?
  4. הסיום. הכתיבה המדהימה לכלי הנשיפה ממתכת ולטימפני, צ'ייקובסקי מצליח ליצור משהו כל כך אפקטיבי באמצעות שימוש ייחודי בטרומבונים בחצוצרות ובגיוון האין סופי של עצמות ודרכי נגינה בטימפני. אחת ההחלטות שצריך לקבל כל מנצח היא מתי בדיוק להתחיל את ההגברה הדרמטית לקראת הסיום המלהיב של היצירה, מתי מתחילה ההאצה או ההגברה או שתיהן. זהו רגע ששווה לחכות לו במהלך הסימפוניה.

ובכלל, נדמה שבקונצרט הזה יהיה מעניין לראות את החוטים הסמויים המקשרים בין צ'ייקובסקי לשוסטקוביץ', האם מתוך הקונצרט תצמח הבנה של "רוסיות" מוזיקלית?

טווח מחיר

170 - 490 ש"ח

משך הקונצרט

כשעה וחצי ללא הפסקה

משך הקונצרט

כשעה וחצי ללא הפסקה

טווח מחיר

170 - 490 ש"ח

עקבו אחרינו