סר אנדרש שיף, מנצח ופסנתרן

אנדרש שיף

תאריך

26.2.2020

יום רביעי 20:00

אולם

אודיטוריום

מיקום

מרכז ברוך ורות רפפורט לאמנות ותרבות, חיפה

מיקום

מרכז ברוך ורות רפפורט לאמנות ותרבות, חיפה

אולם

אודיטוריום

אמנים

סר אנדרש שיף מנצח ופסנתרן

תכנית האירוע

250 שנה להולדתו של בטהובן – יצירות מפרי עטו
הפתיחה ל”אגמונט”
סימפוניה מס’ 8
קונצ’רטו לפסנתר מס’ 4

מידע על האירוע

התזמורת הפילהרמונית הישראלית גאה להציג את סדרת הקונצרטים בנגינתו ובניצוחו של סר אנדרש שיף, המוזיקאי הראשון שמונה לתפקיד "אמן הבית" של התזמורת.
שיף, מהחשובים במוזיקאים של דורנו, ידוע כפסנתרן, מנצח, חוקר והוגה דעות מוזיקלי. הוא מציע לקהל זווית ראייה חדשה, מרעננת ועמוקה ליצירות שבהן הוא מתמחה, ביניהן מחזורי יצירות מאת באך, מוצרט, בטהובן ושומאן.
הקונצרטים והרסיטל שישמיע העונה שיף בפילהרמונית יוקדשו כולם ליצירותיו של לודוויג ואן בטהובן, לציון 250 שנה להולדתו.

קונצ'רטו לפסנתר מס' 4

יש שתי דרכים לספר את סיפורו של הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר ולתזמורת מאת בטהובן. האחת, רכילותית מטבעה, תתמקד בסיפורו של הקונצרט שהתקיים ב-22 לדצמבר 1808 בווינה ובו בוצע הקונצ'רטו בפומבי בפעם הראשונה: אפשר לספר על האורך האין-סופי של הקונצרט (למעלה מארבע שעות), שכלל את ביצועי הסימפוניה החמישית והשישית, הקונצ'רטו הרביעי, הפנטזיה הכורלית, אריה מתוך פידליו ועוד אילו פרפראות. אפשר להרחיב על התגובה הקרירה שלה זכה הקונצ'רטו ("קרירה" תרתי משמע בין היתר כי מערכת החימום באולם לא עבדה) או על כך שנגני התזמורת היו ממורמרים, אפשר לספר על זמן החזרות הקצר מדי ביחס לאורך התכנית ועל הרווחים הדלים של המלחין מהקונצרט כולו.

ויש דרך אחרת לשיר את גדולתו של הקונצ'רטו הזה: בטהובן היה מלחין עם חוש דרמטי מובהק. יש האומרים שבטהובן היה מלחין תיאטרלי. הוא היה אמן ה"התחלה המדהימה", החל באקורד ה"לא נכון" בסימפוניה הראשונה, דרך סולו הצ'לי בשלישית וכמובן ביצירות שאותן תפס בטהובן כדרמטיות ביותר – הקונצ'רטי: האקורדים המפתיעים בתחילת הקונצ'רטו החמישי לפסנתר, האוניסון התזמורתי בשלישי, מכות הטימפני בתחילת הקונצ'רטו לכינור, הכניסה המפתיעה של הצ'לו בקונצ'רטו המשולש ועוד. אבל הפתיחה המפתיעה ביותר, ההתחלה המהפכנית ביותר, הצלילים הנועזים ביותר הם אלו הפותחים את הקונצ'רטו הרביעי בסול מג'ור: לא רק עצם הרעיון החתרני שהפסנתר פותח את היצירה מפתיע, אלא גם החומר שהפסנתר מנגן: האקורד הפותח, הגמישות הריתמית (שיכולה לאפיין כמעט סיום של קדנצה) של המשפט הראשון, הם בפני עצמם הפתעה גדולה. והתגובה התזמורתית, הדרמטית באיפוקה אף היא איננה שגרתית. בטהובן "מבשר" למאזיניו על יצירה מסוג אחר, על קונצ'רטו עמוק, מהורהר, נפלא.

בראייה היסטורית עכשווית, מרתק לראות את האופן שבו החשיבה הבטהובנית הפכה בדרכה למסד שעליו נבנו יצירות מאוחרות יותר. הפרק השני של הקונצ'רטו, זה שבו מתקיים דו-שיח מיוחד, לא מובן מאליו, בין שתי ישויות מוזיקליות שונות באפיין המבוצעות על ידי הסולן וכלי הקשת של התזמורת הוא לדעת רבים לב לבה של היצירה. פרשנויות רבות ניתנו ל"פשר" הפרק הזה, אבל מעניין לדעתי לבדוק את הזיקה בינו לבין הפרק האטי מהקונצ'רטו השני לפסנתר ולתזמורת מאת ברטוק דווקא. גם אם נביא בחשבון את השפה ההרמונית השונה, הרי הרעיון של דו-שיח בין פסנתר ובין המיתרים, המנגנים מוזיקה שונה מאוד, מופיע בצורה ברורה גם אצל ברטוק, אך מעניין לא פחות לראות שאפילו ברטוק הנועז נדרש לצורך "לתווך" בין המיתרים לבין הפסנתר (על ידי שימוש בתופי הדוד). העובדה שבטהובן השכיל להעמיד את העולמות המוזיקליים השונים של הפסנתר ושל התזמורת זה לצד זה ללא צורך ביצירת "סינתזה" או "תיווך" מחדדת את ההערצה לדמיון ולהעזה של המלחין הזה.

גם הפרק השלישי של הקונצ'רטו איננו שגרתי. הוא אלגנטי ושונה מיתר היצירה, ולאחר התזמור "הממוקד" של הפרק השני מדגים בטהובן בפרק המסכם (הכולל גם את כלי הנשיפה ממתכת והטימפני) שגם תזמורת מלאה יכולה ליצור מוזיקה מלאת חן, זרימה זמרתית ויופי.

ובין שני הסיפורים על הקונצ'רטו מופיע גם הסיפור שבתווך והוא עצוב באמת: ביצוע הקונצ'רטו הרביעי בקונצרט בווינה הייתה הופעתו הפומבית האחרונה של בטהובן כפסנתרן. ספק גדול אם רבים מהנוכחים בקונצרט הארוך הזה באולם הקר עם הנגנים הממורמרים הבינו שהם עדים לרגע ההולדת של אחת היצירות הגדולות בתולדות המוזיקה.

סימפוניה מס' 8

 ...מלחין ומטרונומיסט (ממציא המטרונום) מגיעים לארוחת ערב... זו לא התחלה של בדיחה (אם כי המחשבה על כך משעשעת למדי), אלא הרקע לכתיבת הפרק השני בסימפוניה השמינית, הסימפוניה הקצרה ביותר של בטהובן (אורכה כ-26 דקות). בקנון הבטהובני עוד נחזור למלחין ולממציא (או משכלל, ליתר דיוק) המטרונום, מלצל, אך נקדים ונאמר שהסימפוניה "הבהירה" והקלילה נכתבה דווקא בתקופה קשה ביותר בחייו של המלחין. הוא היה מדוכא לחלוטין מאבדן השמיעה, הוא כתב מכתב קורע לב שבו הלין על בדידותו ל"אהובתו בת האלמוות" ובזמן שכתב את הסימפוניה, בביתו המרווח של אחיו יוהאן בעיר לינץ, הוא הסתבך בסיפור מוזר שבו היה מעורבת "עוזרת הבית" של יוהאן, שלא מצאה חן בעיניו במידה כזו שהוא (לודוויג) גרם לגירושה מהעיר בטענות ל"אי כשירות מוסרית" (אך אל דאגה, בסיומה של אופרת הסבון הזו התחתן יוהאן עם העוזרת). ועדיין אין בסימפוניה השמינית שום סממן של עצב, דיכאון, כעס או היסוס. היא מורכבת  משני פרקי אלגרו, פרק אלגרטו ומינואט (וטריו), אין בה "מאבק" או הירואיזם, והיא חושפת באופן די נדיר צד קליל ובדחני שהיה מן הסתם במלחין הדגול. אם נחזור למשל לארבע הדקות השטותיות שמרכיבות את הפרק השני נוכל לספר שהן התחילו כסוג של שיר היתולי לכבודו של ידידו מלצל, ממציא (או משכלל, כאמור) המטרונום: האירוע התרחש במסיבה שאליה נקלעו השניים ובטהובן כתב על מפית נייר את המנגינה שאליה צורף הטקסט ה"גאוני": " טיק טק טיק טק, שלום לך מלצל היקר....(בגרמנית זה נשמע טוב יותר). משתתפי הארוחה החלו לשיר את השיר המטופש ש"מצא את עצמו" במרכז הפרק השני של היצירה. ועדיין אין לטעות בעובדה שהסימפוניה הזו היא תוצר בטהובני מובהק, חתרני בדרכו. העדרם של פרק אטי ושל סקרצו, העובדה שביצוע הפרק הרביעי נמשך זמן רב יותר מביצוע שלושת פרקי הסימפוניה ביחד, התכליתיות הנושאית בפרק הראשון, כל אלה הם בבחינת "טביעת אצבע" בטהובנית מובהקת. דווקא השפה המוזיקלית של הסימפוניה הזו מפנה את תשומת הלב לפוטנציאל של חספוס שקיים במוזיקה. יש ביצועים שבהם אפשר לזהות את האופי הכמעט סרקסטי של הכתיבה התזמורתית (בפרק הראשון והשלישי בעיקר) ויש מנצחים אמיצים שבמהלך הקריירה שלהם חזרו אל הסימפוניה הזו שוב ושוב ומצאו בה בכל פעם אפשרויות ביצוע אחרות ומרתקות. זו סימפוניה שיכולה, יותר מיצירות אחרות של בטהובן, ללבוש ולפשוט צורה עם כל ביצוע ועם כל מבצע הניגש אליה.

הפתיחה ל"אגמונט"

מי אמר על מי: "אתה "ממלכתי" ו"ממסדי" מכפי שראוי למשורר להיות? (א. יהודה ויזן על דורי מנור / ב. אריאל הירשפלד על בני ציפר / ג. בטהובן על גתה).

שני היוצרים החשובים בטהובן וגתה נפגשו ב-21 ביולי 1812 בעיר טפליץ כדי לשוחח על המוזיקה שהלחין בטהובן למחזהו של גתה "אגמונט בויימר". לומר שגתה הוקסם מאישיותו של בטהובן תהיה הגזמה: "יש לבטהובן אישיות לא מווסתת בלשון המעטה, יתכן שהוא צודק בחוסר החיבה הבסיסי שלו לאדם ולעולם, אבל זה לא מקל על השהיה בחברתו".

העדר ה"כימיה האישית" בין גתה לבטהובן לא מנעה מהמשורר הנערץ להתלהב מהפתיחה ומתשעת הקטעים שחיבר בטהובן למחזהו. בטהובן מצדו הוקסם מההזדמנות לכתוב יצירה המהללת את רוח האדם הלוחם בעריצות, לתאר בצלילים את הגיבור ההירואי, הנלחם למען מטרה חשובה. המוזיקה ל"אגמונט" איננה מבוצעת לעתים קרובות, אבל הפתיחה הפכה לאחת היצירות המושמעות ביותר של בטהובן. זהו "בטהובן דרמטי במיטבו". אפשר לזהות משמיעה ראשונה את השלד הדרמטי של היצירה: דמותו של הגיבור, המאבק, הניצחון. כל זה נעשה במסגרת זמן מצומצמת ובצמצום נושאי שמזכיר את הסימפוניה החמישית. נדמה, ויתכן שגתה הבחין בכך בעצמו, שהדרמה הפואטית הייתה רק זרז, פיגום, או "תירוץ" לכתיבת עוד יצירה בטהובנית עזת ביטוי, ששרדה הרבה אחרי שזיכרון המחזה שעבורו נכתבה נמוג מהעולם.

[https://ipo.pres.ws/api/1126/prices][18:30:00]

טווח מחיר

140 - 460 ש"ח

משך האירוע

כשעתיים כולל הפסקה

משך האירוע

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

140 - 460 ש"ח

עקבו אחרינו