סר אנדרש שיף, מנצח ופסנתרן

אנדרש שיף

תאריך

20.2.2020

יום חמישי 19:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

סר אנדרש שיף מנצח ופסנתרן

תכנית האירוע

250 שנה להולדתו של בטהובן – יצירות מפרי עטו
הפתיחה ל”יצורי פרומתאוס”
קונצ’רטו לפסנתר מס’ 2
הפתיחה “קוריולן”
קונצ’רטו לפסנתר מס’ 3

מידע על האירוע

התזמורת הפילהרמונית הישראלית גאה להציג את הראשון בסדרת קונצרטים בביצועו ובניצוחו של סר אנדרש שיף, המוזיקאי הראשון שמונה לתפקיד "אמן הבית" של התזמורת.
שיף, מהחשובים במוזיקאים של דורנו ידוע כפסנתרן, מנצח, חוקר והוגה דעות מוזיקלי. הוא מציע לקהל זווית ראייה חדשה, מרעננת ועמוקה ליצירות שבהן הוא מתמחה, ביניהן מחזורי יצירות מאת באך, מוצרט, בטהובן ושומאן.
הקונצרטים והרסיטל שישמיע העונה שיף בפילהרמונית יוקדשו כולם ליצירותיו של לודוויג ואן בטהובן.

יצורי  פרומתאוס

יש להניח שאם הייתה מתקיימת תחרות שכותרתה "כיצד ליהנות ולהבין את שפתו המוזיקלית של בטהובן מבלי להשקיע בכך יותר מחמש דקות" הייתה הפתיחה "יצורי פרומתאוס" זוכה בה ללא עוררין. יצירה קצרה, "בטהובנית", שנדמה שיש בה הכול: פתיחה דרמטית (עליה אמר ברנרד שו "כשאני שומע אקורדים דרמטיים כאלו אני יודע שמשהו חשוב מאד עומד לקרות"), תרוצות וירטואוזיות בכלי הקשת, דואו חלילים שמזכיר במקצת את "סימפונית פראג" של מוצרט, שימוש דרמטי ויפה בכלי הנשיפה ממתכת ובטימפני, מלודיות, מהלכים כרומטיים – "שפע בטהובני באריזה קומפקטית".

היצירה הוזמנה על ידי הכוריאוגרף סאלבטורה ויג'אנו (Salvatore Vigano) כוכב גדול בשמי הבלט, אמנות שבתחילת המאה ה-19 עדיין לא הייתה מובנת מאליה. ויג'אנו, שבדרך כלל כתב את המוזיקה לבלטים שלו בעצמו, מצא בבטהובן שותף נאמן לבכורת יצירתו "פרומתאוס" שעלתה בבכורה עולמית ב-28 במרץ 1801 בווינה. בטהובן הלחין ליצירה הנרקדת פתיחה, מבוא, חמישה עשר קטעים ופינלה. הפתיחה – קליטה וכאמור "בטהובנית" מאוד, זכתה להצלחה מיידית אצל קהל חובבי המוזיקה בווינה. גם הבלט הזה עסק בנושאים שהיו קרובים ללבו של בטהובן: הירואיזם, אינדבידואליזם קיצוני, מאבק שניצחון בצדו. יתכן שראה והזדהה עם דמותו של פרומתאוס ויתכן שהתוכן הדרמטי של המאבק בבערות בני האדם קסם למלחין הדרמטי שבו. כך או כך, גם אחרי שהבלט וחלקים גדולים מהיצירה נשכחו, ישנו עונג אמתי לשמוע את התמצית הבטהובנית המזוככת המופיעה בפתיחה ל"יצורי פרומתאוס".

1795. וינה. "איגוד הקומפוזיטורים" המקומי ממרק את אולם ה"בורגתיאטר" לקראת קונצרט צדקה שנתי שנועד לגייס כספים לטובת מוזיקאים מקומיים, אלמנותיהם ויתומיהם. במרכז הקונצרט, יצירה חדשה של מלחין צעיר ופורץ דרך – לודוויג ואן בטהובן, שעומד גם לנצח על הקונצרט כולו. באותו הזמן (יומיים לפני מועד הקונצרט) יושבים ארבעה מעתיקים אומללים ומקבלים מהמלחין הקודח עמוד אחרי עמוד של הפרק האחרון (ה"רונדו") של הקונצ'רטו, הם צריכים להכין את תפקידי התזמורת בן לילה ורק מתפללים שהמלחין לא ילקה ב"מחסום יצירתי" ברגע ש"אחרי האחרון". סוף טוב, הכול טוב: בטהובן ומעתיקיו עמדו במשימה, היצירה בוצעה במועד, זכתה להצלחה גדולה ועד להוצאתה לאור עברה שורה של גלגולים ושכתובים.

קונצ'רטו לפסנתר מס' 2

אם חושבים על כך לרגע, שום דבר בהיסטורית הקונצ'רטו הזה הוא לא כפי שנראה לעין. ראשית, הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 מאת בטהובן הוא למעשה הקונצ'רטו הראשון לפסנתר שחיבר בטהובן הבוגר (בטהובן הצעיר חיבר קונצ'רטו לפסנתר ב-מי במול מג'ור (!) כשהיה בן 13), אבל פורסם ויצא לאור אחרי הקונצ'רטו ב-דו מג'ור (מס' 1). הפרק השלישי שאנחנו שומעים כיום הוא לא זה שנכתב בחפזה לביצוע הבכורה (הפרק המקורי אגב, יצא לאור בתור "רונדו לפסנתר ולתזמורת בסי ב-מול מג'ור").

והפרק השני? הנה ב-1807 כתב בטהובן שם למוציא לאור שלו: "כפי שקורה אתי בדרך כלל, לא כתבתי את תפקיד הפסנתר בפרטיטורה (לקראת הביצועים הקודמים), ולכן אתה נאלץ לקבל אותו עכשיו בכתב ידי הבלתי קריא". אנחנו מניחים שמה שמוכר היום בפרק השני הנפלא הוא גרסה "פורמלית" לפרק, שאת תפקיד הפסנתר שלו אלתר בטהובן בעת ביצועי הבכורה.

האם המסע אל תוך תהליך היצירה צריך לשנות את האופן שבו אנחנו מאזינים לקונצ'רטו הזה? כמובן שלא. אפשר להצביע על כך שהתזמורת ביצירה קטנה מאשר בקונצ'רטי המאוחרים שכתב בטהובן לפסנתר, (זהו הקונצ'רטו היחיד בו לא נעשה שימוש בטימפני, וביצירה מנגן גם רק חליל אחד), יכול להיות שהיצירה "דרמטית" פחות מהקונצ'רטו ב-דו מג'ור ואולי יש בה אלמנטים מסוימים המזכירים את הסגנון של מוצרט יותר מאשר את סגנונו של בטהובן הבוגר  שפרץ גם דרכים מבניות וסגנוניות בשלושת הקונצ'רטי המאוחרים שלו. אבל עדיין אין לטעות בחתימה הסגנונית של בטהובן, במחשבה ההרמונית, בליריות של הפרק השני, בתחכום של נושא הרונדו ובחכמת הארגון של הפרק האחרון.

קונצ'רטו לפסנתר מס' 3

אם הקונצ'רטו השני סיפק ל"לקטני הרכילות ההיסטורית" את דמויותיהם של המעתיקים המעונים של בטהובן הרי שבשולי הקונצ'רטו השלישי צצה לה דמות חדשה – המדפדף. ולא סתם מדפדף, המנצח איגנץ פון זייפרט, שהתנדב לסייע לביצוע הבכורה של הקונצ'רטו בשנת 1803. בזיכרונותיו כותב זייפרט: ...(על הדפים שהונחו על הפסנתר) ראיתי (במקום שבו צריך להיות כתוב תפקיד הפסנתר) בעיקר שורות ריקות. במקרים נדירים, בעמוד זה או אחר נראו על הדף כמה סימנים שהזכירו יותר מכל "כתב חרטומים מצרי", כל הבליל הבלתי קריא הזה נועד לשמש כאזכורים עבור המלחין ש(למעשה) ניגן את כל תפקיד הסולו מהזיכרון מאחר ו(כמעט כרגיל) לא עמד לרשותו זמן מספיק כדי לרשום את התפקיד (...) בטהובן היה מביט בי ומסמן באופן דיסקרטי כאשר הגיע "לסוף העמוד"  והייתי אמור לדפדף לעמוד הבא. את 'מניעת הטרגדיה' חגגנו לאחר הקונצרט בארוחה טובה"...

הסיפור הזה מעניין משום שכתיבת הקונצ'רטו בדו מינור ארכה שבע שנים. בטהובן התחיל לכתוב רעיונות לקונצ'רטו כבר בשנת 1796 וסיים את כתיבת הפרטיטורה בשנת 1803. למעשה, אם נהיה קטנוניים, הטיפול ה"בטהובני" בקונצ'רטו הסתיים רק עם כתיבת הקדנצה בשנת 1809 (בביצועים הקודמים אנחנו מניחים שהמלחין פשוט אלתר קדנצה). יחד עם זאת, יש להניח שגם הקונצ'רטו הזה נכתב בראש ובראשונה כדי לשרת את צרכיו של בטהובן כפסנתרן, ולא מן הנמנע שאפשר ללמוד ממנו לא רק על הלך הרוח הקומפוזיטורי של המלחין, אלא גם על תפיסת הפסנתרנות שלו (ולמעשה, אפילו על מאפייני הכלי, שסמוך לשנות ההלחנה של הקונצ'רטו הורחב המנעד שלו). הקונצ'רטו בדו מינור נחשב ליצירה פורצת דרך ולרגע שבו בקע לעולם סגנון בטהובני עצמאי בסוגת הקונצ'רטו לפסנתר.

לקהל מנויי הפילהרמונית יהיה מעניין יהיה למקם את הקונצ'רטו הזה בהקשר מוזיקלי והיסטורי ביחס לשני קונצ'רטי לפסנתר שהושמעו לאחרונה בקונצרטי המינויים. אני בטוח שהביצוע הייחודי של תמרה סטפנוביץ' לקונצ'רטו בדו מינור מס' 24, ק' 491 מאת מוצרט עדיין מהדהד באזני המאזינים, אנחנו יודעים שבטהובן שאב השראה מובהקת מהקונצ'רטו הזה (והקוראים מוזמנים לבחור להם את האנקדוטה החביבה עליהם כדוגמת "בטהובן טייל ברחוב כשלפתע שמע את הקונצ'רטו של מוצרט מנוגן, הוא אחז בזרועו של בן שיחו ואמר "היש מוזיקה יפה מזו"...). לא רק בחירת הסולם וזיקה נושאית כזו או אחרת, אלא אף אלמנטים בכתיבה התזמורתית המוצרטיאנית מצאו את דרכם אל דפי הקונצ'רטו. אבל אני מבקש להצביע על הקשר בין הכתיבה הנפלאה לכלי הנשיפה הסולניים בפרק השני של הקונצ'רטו (החליל והבסון מנגנים מלודיות סולניות כשהפסנתר מלווה אותם בעדינות) ובין הפרק השני בקונצ'רטו בסול מאת ראוול שניגנה כאן אך לפני שבועות מרתה ארגריץ'. אין לי ספק שההשראה שסיפק בטהובן לראוול הייתה מהסוג שבטהובן עצמו שאב מהקונצ'רטו בדו מינור מאת מוצרט.

הפתיחה "קוריולן"

הנה חידה: מי מכם שמע אי פעם על המחזאי היינריך יואכים פון קולין?  (איך לא שמעתם? האיש היה מזכיר הארמון הקיסרי בווינה!!) ועל הנסיך לובקוביץ? ועל הנסיך ליכנובסקי? אני מניח שהסיבה היחידה ששמם של האנשים האלו (שאין ספק אגב שהיו מוכרים וחשובים לבני דורם) מוזכר בכלל בעת הזו היא העובדה שבאופן כלשהו הם קשורים ליצירה קצרה ואפקטיבית מאוד של בטהובן – הפתיחה "קוריולן" את המוזיקה כתב בטהובן למחזה בשם זה שכתב קולין (שהיה גם חבר אישי של המלחין). המחזה, אם נהיה עדינים מאוד, לא היה פאר היצירה, וגם לא זכה להצלחה גדולה. בהצגות הבכורה נעשה שימוש במוזיקה של מוצרט דווקא (ציטוטים מתוך "אידומינאו"), אבל ידוע על הופעה אחת (שהתקיימה באפריל 1807) שבה הועלה המחזה (בפעם האחרונה!) עם המוזיקה של בטהובן.

הפתיחה למחזה היא ללא ספק בטהובנית. מלאת עצמה, רגש, הרואיזם (רעיון שלא היה זר לבטהובן לאורך כל חייו היצירתיים) עם נגיעות ליריות רגישות. זו יצירה שיש בה מימוש יפה של היכולת התזמורתית ליצור צליל רם, וברגעים נבחרים אפשר לראות גם את הייחוד של השפה התזמורית של בטהובן (למשל הרגע המסוים שבו מכפילים שני הבסונים את הקו שמנגנת קבוצת הצ'לי). בטהובן של "קוריולן" הוא מלחין תמציתי, ה"שחרור" מהתבנית של הצורה הגדולה מוכיח שוב שהמוזיקה שלו הייתה יכולה להצליח גם בתקופתנו אנו שבה משכי הקשב והריכוז מתקצרים בהתמדה.

כתיבה: פרופ' עודד זהבי

[https://ipo.pres.ws/api/1123/prices][17:30:00]

טווח מחיר

190 - 580 ש"ח

משך האירוע

כשעתיים כולל הפסקה

משך האירוע

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

190 - 580 ש"ח

עקבו אחרינו