פנחס צוקרמן, מנצח וכנר

פנחס צוקרמן

תאריך

13.4.2020

יום שני 20:00

אולם

אוסישקין

מיקום

בנייני האומה, ירושלים

מיקום

בנייני האומה, ירושלים

אולם

אוסישקין

אמנים

פנחס צוקרמן, מנצח וכנר

אמנדה פורסיית, צ’לנית 

נמרוד דוד פפר, מנצח (הקונצ'רטו של דורמן)

תכנית האירוע

סטרווינסקי: פולצ’ינלה
אבנר דורמן: קונצ’רטו לכינור ולצ’לו*
אלגר: וריאציות אניגמה

מידע על האירוע

בתכנית הקונצרטים הזאת, אפשר להגיד ש"הכל נשאר במשפחה": שני הסולנים, פנחס צוקרמן ואמנדה פורסיית הם בני זוג, ושלושת המלחינים שיצירותיהם מנוגנות בקונצרט הערב הם נצרים למשפחות מוזיקליות. אביו של איגור סטרווינסקי היה זמר בס בתאטרון מרינסקי, אביו של אלגר היה נגן עוגב וכינור ואביו של אבנר דורמן, זאב דורמן היה נגן בסון ראשון בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, מנצח ומנהל בית הספר על שם בוכמן-מהטה. בתחילת דרכו המקצועית כתב אלגר עיבודים להרכבים פריפריאליים והיה בין היתר "מלחין בית" של בית חולים לחולי נפש בפוויק, אבנר דורמן היה בתחילת דרכו בין היתר "מעבד צה"לי" והיה מלחין הבית של הקאמרטה הישראלית ירושלים. ורק סטרווינסקי "נאלץ" ללמוד משפטים בטרם פנה להלחנה מקצועית. אחד האחראים ל"התנעתה" של קריירת ההלחנה של סטרווינסקי הצעיר היה האמרגן סרגיי דיאגילב.

יש נטייה לראות את מערכת היחסים המקצועית בין דיאגילב ובין סטרווינסקי "מבעד למשקפיים" תכליתיות, פרקטיות, מסחריות כמעט, אך יתכן שדווקא הצער והחורבן שגרמה מלחמת העולם הראשונה הכינה את הלבבות (של היוצרים ושל הקהל) לגעגוע (מרומז ככל שיהיה) אל איזשהו עבר עכור פחות, משהו שמעוגן בתקופה קודמת יותר. וכך, כאשר בשנת 1919 פנה דיאגילב אל סטרווינסקי והציע לו לשתף פעולה בכתיבת בלט שיהיה מבוסס על מוזיקה שנכתבה במאה ה-18 וכאשר הציג בפני המלחין כתבי יד מן המאה ה-18 שהוא (דיאגילב) הביא מאיטליה, שנטען שנכתבו ע"י ג'ובאני פרגולזי, גילה סטרווינסקי שהוא אוהב מאוד את המוזיקה הזו. המחשבה המקורית הייתה שסטרווינסקי יתזמר ויעבד את החומרים, אבל לא איש כסטרווינסקי יסתפק בעיבוד, והיצירה שנכתבה עשתה אמנם שימוש בקווים המלודיים ובקווי הבס של פרגולזי (ושל המחברים האחרים של החומר, שעליהם נמנו בין היתר דומניקו גאלו, הרוזן ואן ואסנר, והכומר קרלו איגנציו מונצה), אבל סטרווינסקי העביר אותם דרך מסננת אישית מאוד: שבירות ריתמיות לא צפויות, הרמוניות נועזות, תזמור "ממזרי" ויצירת הקשרים מוזיקליים מפתיעים הניבו מוזיקה שסגנונה "ניאו קלאסי",  סגנון ששימש את סטרווינסקי בתקופת היצירה הבאה שלו. "פולצ'ינלה" החלה את דרכה כמוזיקה לבלט קומי, המבוסס על דמויות מתוך הקומדיה ד'לארטה. ביצוע הבכורה ב-15 במאי 1920 הצליח מאוד. יש להניח שהקהל שציפה ממלחין "פולחן האביב" ליצירה "נושכת" נדרש ל"התאמת ציפיות", אבל גם כיום ברור שקשה לעמוד בפני קסמה של המוזיקה הזו. המלחין עצמו עיבד מתוך היצירה סוויטה שהושלמה ב-1922, הוא עצמו שכתב את היצירה פעם נוספת והגרסה שתבוצע בקונצרט הערב הושלמה ב-1949.

המוזיקה הסימפונית העשירה והמלודית והקונצ'רטו לצ'לו שחיבר אדוארד אלגר הפכו אותו לנציג האנגלי הבולט במוזיקה הרומנטית האירופית של סוף המאה ה-19, ולמלחין הבריטי החשוב של תקופתו. אלגר היה מלחין "רומנטי" בתקופה שחלו בה שינויים דרמטיים באסתטיקה ובאופן שבו חשבו וכתבו מוזיקה. הוא היה מלחין אנגלי מובהק בשנים שבהן התרגשו חובבי מוזיקה בפריז, וינה ברלין ובודפשט מיצירותיהם החדשניות של דביסי וסטרווינסקי, של וברן שנברג וברג, של ברטוק וקודאי.

המוזיקה של אלגר נחשבת, ובצדק, מוזיקה "אנגלית". על אף הימנעותו מציטוטים מובהקים של מוזיקת עם, שאב אלגר השראה מנופי אנגליה ומתרבותה. יתכן שהעובדה שאלגר "צמח מן העם", הקנתה נופך מוזיקלי מיוחד ליצירתו וגרמה לה להפוך פופולרית כל כך. הוא פעל שנים רבות בתוך קהילות של חובבי מוזיקה, שתפקדו כמבצעים וכצרכני מוזיקה נלהבים, אלגר לא נזקק לציטוטים של שירי עם, כי במידה רבה היה הוא עצמו העם, והעובדה שהצליח בזכות כישרונו לחצות את קווי ההפרדה המעמדיים ולפלס את דרכו אל לב העשייה המוזיקלית באנגליה ובעולם כולו הקנתה לארצו מלחין וגיבור תרבות יוצא דופן. על אף שהיו גם באנגליה קולות (בעיקר מצד טהרני אסכולת ה"רנסנס המוזיקלי האנגלי", שחבריה, ובראשם המבקר המוזיקלי ג'ון פולר מאיטלנד נשכחו זה מכבר) שראו באלגר בן מעמד נמוך שיצירתו אינה נעלה דיה, הרי שבשיא הקריירה שלו הוא זכה לגילויי אהבה הערצה וכבוד מצד מוזיקאים וחובבי מוזיקה בכל האי הבריטי.

אביו של אלגר היה מוזיקאי מוכר בעיר הקטנה ווסטר, ואלגר חי ונשם מוזיקה מילדות. הוא החליף את אביו בתור נגן העוגב של כנסיית סנט ג'ורג', הוא עמד בראש עמותת המוזיקאים החובבים של ווסטר וניגן בכינור בתזמורת הפילהרמונית המקומית. הוא ניצח על תזמורת כלי נשיפה, ניגן בבסון בחמישיית כלי נשיפה, לימד כינור והפך למלחין הבית של בית החולים לחולי נפש בפוויק. בשנים אלו למד ליצור מוזיקה שדיברה וענתה על הצרכים המוזיקליים של חובב המוזיקה הפריפריאלי.

ההצלחה הראשונה ליצירה רחבת היקף של אלגר הגיעה ב-1899 עם השלמת "וריאציות על נושא מקורי לתזמורת". עדותו של אלגר על אופן היווצרות היצירה הידועה בכינויה "וריאציות אניגמה" שופכת אור על אורח חייו בתקופה הזו. לדבריו,  בסופו של יום מתיש של הוראת כינור, הוא התיישב ליד הפסנתר והחל לנגן נושא שעלה במוחו. כדי לשעשע את אשתו, כך סיפר, הוא התחיל לאלתר ואריאציות שונות על הנושא תוך שהוא מנסה לאפיין כל וריאציה בעזרת ספקולציה לגבי האופן שבו היה מנגן אותה אחד מידידיהם. מתוך האלתורים הללו צמחה היצירה רחבת ההיקף,  שבוצעה לראשונה בלונדון בניצוחו של הנס ריכטר, ועוררה מאז ביצוע הבכורה שלה עניין והתלהבות שהביאו את שמעו של אלגר לתודעת הקהל הרחב. "וריאציות אניגמה" זכו מיד לאחר הביצוע השני שלהן (שעליו ניצח אלגר עצמו) לסדרת ביצועים באנגליה ובאירופה.

מורשתו המפוארת של אלגר נשמרת בקפידה. הוא היה מהמלחינים הראשונים  שהבינו את חשיבותו העצומה של הגרמופון ובין השנים 1933-1914 דאג להקלטת רבות מיצירותיו. כך הקליט למשל ב-1932 את הקונצ'רטו שלו לכינור בביצוע נער הפלא בן ה-16, יהודי מנוחין.

מעניין לציין שבקלחת היצרים והמלחמות האסתטיות המאפיינת מלחינים הפועלים באותה תקופה, נראה שהמוזיקה של אלגר מצאה חן בעיני רבים מעמיתיו למקצוע. גלזונוב ורימסקי-קורסקוב שיבחו את "וריאציות אנגימה" לאחר שהאזינו לה בסנט פטרבורג, והוא היה חביב אף על שטראוס ועל מהלר.

יש מעט מאוד אניגמטיות בנסיבות כתיבת הקונצ'רטו הכפול לכינור ולצ'לו מאת אבנר דורמן. היצירה חוברה לכבוד יום הולדתו ה-70 של פנחס צוקרמן בהזמנה משותפת של התזמורת הסימפונית של בוסטון, תזמורת אדלייד ותזמורת מרכז האמנויות של קנדה. "כבוד גדול לקבל מתנת יום הולדת כזו, יצירה שנכתבת לכבודי כשאמנדה [פורסיית, אשתי] לצדי" אמר צוקרמן בראיון לעיתון בוסטוני. "בכלל, אחד החלומות שהייתי שמח להגשים היא הגדלת הרפרטואר המאוד מצומצם של קונצ'רטי כפולים לכינור ולצ'לו" הוא ממשיך ואומר. הוא מספר שהכיר את דורמן כשהיה עדיין סטודנט צעיר ולאחר ביצוע הבכורה תיאר את היצירה ככזו שעלתה על ציפיותיו המוקדמות. "אני רואה את היצירה כדו-שיח בין הכינור לצ'לו, באיזשהו אופן אפשר להבין מהיצירה הזו ששני הסולנים הם בני זוג", אומרת הצ'לנית אמנדה פורסיית, "לעתים זה נשמע כמו ויכוח, כאשר הפראות הצ'לנית מאגרת את הצליל ה'מתורבת' יותר של הכינור, אבל בסופו של דבר (כמעט כמו בחיים) גם הדיאלוג המוזיקלי שלנו מסתיים בשיתוף".  אנחנו מקווים" אומרים הסולנים "שמתנת יום ההולדת הזו תיכנס לרפרטואר הקבוע של יצירות שנכתבו להרכב הזה...".

טווח מחיר

משך האירוע

כשעתיים כולל הפסקה

משך האירוע

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

עקבו אחרינו