מנפרד הונק מנצח על “רקוויאם גרמני” מאת ברהמס

מנפרד הונק

תאריך

11.4.2019

יום חמישי 20:00

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

מיקום

היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, ת"א

אולם

אולם הקונצרטים ע"ש לואי

אמנים

מנפרד הונק, מנצח 

דוד רדזינסקי, כנר 

סונהיי אים, סופרן 

שניאנג, בריטון 

המקהלה הפילהרמונית מפראג 

תוכנית הקונצרט

ויינברג: קונצ’רטו לכינור ב- סול מינור

ברהמס: רקוויאם גרמני

מידע על האירוע

"הדבר החשוב לי ביותר, הוא המשמעות שמאחורי המוזיקה, הסיפור שמאחוריה" – מנפרד הונק.

המנצח הנודע מנפרד הונק, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של פיטסבורג חוזר לפילהרמונית לנצח על הרקוויאם הגרמני מאת ברהמס עם הסולנים – הסופרן סונהיי אים והבריטון שניאנג, ועל הקונצ'רטו לכינור מאת ויינברג, עם דוד רדזינסקי, כנר ראשי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

אפשר תמיד לסמוך על מלחינים שיספקו את "משפט המחץ" ביחס לעבודותיהם ולאישיותם של מלחינים אחרים. אנטונין דבוז'ק, איש שנון באופן כללי,  אמר לאחר ששמע והתפעל מה"רקוויאם הגרמני" של ברהמס: "איזה איש מדהים, איזו רוחניות, וזו יצירה שכתב איש שלא מאמין בכלום! אתאיסט גמור". דבוז'ק לא טעה בהרבה, ברהמס אכן לא היה איש דתי, אבל מסתבר שרגישות וכישרון מוזיקלי יכולים לתרום גם הם לכתיבת יצירה דתית עמוקה, משכנעת ואישית מאוד.

כתיבת הרקוויאם הגרמני השתרעה על פני חמש עשרה שנה. זו אחת היצירות שלהשלמתן נדרש הזמן הארוך ביותר, אפילו בהיסטורית הקומפוזיציה של ברהמס, שלא היה תמיד "קל-עט". סיפור כתיבתו של ה"רקוויאם הגרמני" יכול לחשוף משהו על תהליכי הלחנה ועל האופן שבו הופכת הקומפוזיציה לחומר ביד היוצר.

הסקיצות הראשונות לרקוויאם נכתבו כבר בשנת 1854, אלא שברהמס ייעד את החומר הזה להיות חלק מסונטה לפסנתר, שבהמשך הפכה לסונטה לשני פסנתרים ומאוחר יותר נגנזה, כשחומרים רבים ממנה שימשו לכתיבת הסימפוניה הראשונה. אלא שחלק קטן מהיצירה לפסנתר, מעין מרש אבל עגום ויפה, נותר "בלתי מנוצל". בתחילה חשב ברהמס להשתמש בו ביצירה קולית לזכרו של רוברט שומאן (מי ש"גילה" אותו והאיץ מאוד את הקריירה המקצועית שלו), אך היה זה מותה של אמו בשנת 1865, שתיים עשרה שנה לאחר שברהמס יצר את החומרים שהביאו לכתיבת הפרק, שהחזיר את ברהמס אל החלק הלא מנוצל של היצירה לפסנתר וגרם לו להפוך אותו למה שידוע היום בתור הפרק השני של הרקוויאם. עד מהרה הושלמו שישה מתוך שבעת הפרקים של היצירה, ובדצמבר 1867 בוצעו שלושה פרקים ממנה בביצוע בכורה בווינה. ידוע שבאותה השמעה ראשונה נכחה קלרה שומאן ונכח גם אביו של ברהמס. קהל המאזינים דמע נמרצות, קלרה התרגשה, אבל ברהמס האב, כך מספרים ההיסטוריונים, ישב חתום פנים במהלך ההאזנה ובסיום פלט: "היצירה (די) בסדר". כאמור, היה זה מותה של אמו של ברהמס שהיה המניע העיקרי לכתיבת היצירה ולאחר הביצוע בברמן במאי 1868 הוא החליט להוסיף פרק לסופרן ולמקהלה, שמילותיו לקוחות מפסוק 13 בפרק ס"ו בספר ישעיהו: "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם." בפסוקים אלו הסתיימה כתיבת הרקוויאם, שביצוע הבכורה השלם שלו התקיים בפברואר 1869, חמש עשרה שנה לאחר שנכתבו צליליו הראשונים.

יהיה זה (מאוד) לא הוגן להתייחס אל המלחין היהודי הרוסי יליד פולין מיצ'סלב ויינברג כ"חברו של שוסטקוביץ'", כאיש שעזר לשוסטקוביץ' לגלות את מכמני הפולקלור היהודי וכמי שהצליח לברוח פעמיים מהיטלר, פעם כאשר נמלט מעיר הולדתו ורשה למינסק ואז, באדיבותם של אזרחים רוסיים שדאגו לביטחונו לבירת אוזבקיסטן טשקנט; לא יהיה גם הוגן להתייחס לצדדים הביוגרפיים בחייו כמו למשל השתקעותו בעיר מוסקבה, רדיפתו על ידי הסטליניסטים, השינוי שחל במעמדו והפיכתו למלחין רוסי מצליח מאוד. אולי כדאי להזכיר את עשרים ושש הסימפוניות שכתב, את הקונצ'רטי הרבים שכתב ואת האופרה שלו "הנוסעת" העוסקת בזיכרונות השואה.

בימים אלו, שבהם נדמה שיש עניין רב ביצירות טובות שאינן נדושות ושחוקות מרוב ביצועים והקלטות המפגש עם הקונצ'רטו לכינור היפה של ויינברג הוא חוויה משמחת. זוהי יצירה אפקטיבית, תובענית מאוד מהסולן ונעימה להאזנה. למרות שחוברה בשנת 1959 נדמה שהיא מעוגנת אי שם באסתטיקה של היצירות המוקדמות של שוסטקוביץ'. היא עמוקה אבל לא מדכאת, היא חכמה אבל לא צינית. היא עושה שימוש יפה בתזמורת אבל לא "ממציאה מצלולים חדשניים", היא כתובה היטב, הפרופורציות בין הפרקים נכונות ביותר, הפרק השלישי (האדג'ו) מזדמר להפליא, ומובטח שמי ששמע אותה יתעניין גם ביצירות אחרות של ויינברג. מדוע לא יצא שמו אל המערב? האם העובדה שלא נאבק בממסד הסובייטי, שחי בנוח בברית המועצות גרמה לחוסר ההתעניינות במוזיקה שלו? האם יש משהו בפרטיטורות האלו שנתפס במערב כ"מיושן"? האם מדובר ב"קללת המלחינים הפוריים", שריבוי היצירות שלהם עורר חשד בקרב הקהילה המוזיקלית המסתגפת? ואולי אנחנו נמצאים בפתחו של עידן שבו ייחשפו היצירות הרבות של ויינברג לקהלים במערב ויצרפו אותו לקבוצת המלחינים הרוסים הנחשבים של המאה העשרים?

על דוד רדזינסקי, כנר ראשי בפילהרמונית:
חייו המוקדמים של המלחין ויינברג היו רוויי נדודים. הביוגרפיה של דוד רדזינסקי נראית לכאורה אחרת. נולד בארצות הברית, סיים לימודים והחל להתקדם במעלה הקריירה. אבל עיון בכתבה של נעם בן זאב, שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ב-3 באפריל 2015 לאחר זכייתו של רדזינסקי במשרת הכנר הראשון של הפילהרמונית, העלתה גם את הטוקבק הבא שכתב רן יערי:

רן יערי
התפוח לא נופל רחוק מהעץ
למזלי המוזר, הייתה לי הזכות לפגוש את אביו יאן בשוחה מעבר לתעלת סואץ שבמצרים. השנה הייתה 1973 והימים היו ימי מלחמת יום כיפור. יאן שירת איתי בפלוגת המפקדה של גדוד 54 בחטיבה 11 ושנינו היינו שותפים לאותה שוחה שחפרנו במו ידנו . שרתנו באפריקה 6 חודשי מילואים ושנינו הרגשנו שאנחנו לא שייכים למלחמה הזאת, שנקלענו אליה בטעות. יאן סיפר לי רבות על נגינתו בצ׳לו - קצת מוזר במדבר הלוהט ביום והקפוא בלילה, שאליו נקלענו שלא ברצוננו. אחרי המלחמה התפצלו דרכנו והלוואי ואוכל ליצור קשר עם יאן לכשיתאפשר.

מפולין לתל אביב, לקונטיקט לאוהיו ובחזרה לתל אביב, משפחת רדזינסקי מספרת במידה רבה את סיפורו של העם היהודי של היום.

הנה הקישור לכתבה של בן זאב:
https://www.haaretz.co.il/gallery/music/classicalmusic/.premium-1.2604347

טווח מחיר

180 - 550 ש"ח

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

משך הקונצרט

כשעתיים כולל הפסקה

טווח מחיר

180 - 550 ש"ח

עקבו אחרינו