ס ר נ ד ה ל כ י נ ו ר , כ ל י ק ש ת ו כ ל י ה ק ש ה ב ע ק ב ו ת " ה מ ש ת ה " מ א ת א פ ל ט ו ן )1990-1918( ליאונרד ברנשטין דקות 34־ כ עסק ברנשטין בהלחנת שתי יצירות 1954 בקיץ על נושאים פילוסופיים: האופרטה "קנדיד", המבוססת על הנובלה הסאטירית של וולטר, ו"סרנדה" לכינור ולתזמורת, המבוססת על "המשתה" מאת אפלטון. "המשתה", אחד הדיאלוגים הידועים ביותר של אפלטון, מתרחש על רקע חגיגות ניצחונו של המשורר אגתון בתחרות כתיבת טרגדיות באתונה. כחלק מהניצחון מארח המנצח בביתו כמה מידידיו הקרובים. כטוב לבם ביין, מחליטים החברים לערוך מעין תחרות נאומים בנושא ארוס - אל האהבה היווני. חמשת פרקי הסרנדה מתחקים באופן חופשי אחר הנאומים השונים. הפתיחה האיטית של היצירה מתייחסת לנאומו של פיידרוס, בן אצולה אתונאי המדגיש את השפעתו החיובית של ארוס על האוהב. ברנשטין כותב נושא ארוך בתפקיד הסולו שמהווה בסיס לחומרים שיופיעו בהמשך היצירה. כאשר משלים הסולן את הנושא, נכנסים בתורם שאר כלי הקשת עם אותו חומר. הכינור השני, הצ'לי והבסים לא מספיקים לנגן את הנושא בשלמותו, וכבר משתנה הטמפו ל"אלגרו מרקטו" - מהיר ובהדגשה. חלק זה מבוסס על נאומו של פאוסניאס, המבחין בין הארוס השמיימי לבין הארוס ההמוני. אפשר לפרש את שני נושאי החטיבה - האחד מנוגן בחוזקה, בהדגשה, ובצלילים קצרים, השני מנוגן בשקט, במתיקות ובחן - כמקבילים לשני סוגי האהבה. ב"המשתה", לאחר שפאוסניאס מסיים את נאומו מגיע תורו של כותב הקומדיות אריסטופנס. אפלטון, תלמידו ומעריצו של סוקרטס, בוודאי כעס על מי שהציג את סוקרטס בצורה מגוחכת במחזה "העננים", שהשפיע באופן ניכר על האופן בו נתפס סוקרטס על ידי החברה האתונאית. בדיאלוג אפלטון מגחיך את אריסטופנס: כשמגיע תורו לנאום הוא נאחז בהתקף שיהוקים שמונע ממנו לדבר, ולכן אריקסימכוס נואם במקומו. בסרנדה נשמר סדר הדוברים המתוכנן, ואריסטופנס מופיע מייד לאחר פאוסניאס. נאומו של אריסטופנס הוא אחד הידועים בדיאלוג. הוא מספר על ימי קדם, בהם כל בני האדם היו בעלי צורה עגולה עם ארבע ידיים, ארבע רגליים ושני פרצופים. כעונש על כך שהרימו את ידם על האלים, זאוס החליט להעניש את בני האדם וחתך אותם לשניים. מאז כל בן אדם משתוקק לחצי השני שלו. ברנשטין כותב כי אריסטופנס לא ממלא כאן את תפקיד המוקיון אלא את זה של מספר סיפורי ערש. אכן, הנגינה כאן אינטימית, רק כלי קשת ונבל, וניתן ממש להרגיש את נדנוד העריסה של ההורה המספר סיפור לתינוק. חלק אמצעי, סקרצנדו, מציג צלילים חדים וקצרים, שמקבילים, אולי, לחיתוך בני האדם או לשיהוקים של הנואם. אריקסימכוס הרופא מדבר על הרמוניה גופנית כמודל מדעי לדרך פעולתן של תבניות אהבה. המוזיקה כאן מאוד מכנית, ותפקידי כלי ההקשה מטרימים לפרקים חלקים מתוך "מזמורי צ'יצ'סטר" מאת המלחין. פיידרוס: פאוסניאס אריסטופנס אריקסימכוס אגתון סוקרטס: אלקיביאדס
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==