9 4 4 ' ב ד ו מ ז ' ו ר , ד 9 ' ס י מ פ ו נ י ה מ ס ( " ה ג ד ו ל ה " ) )1828-1797( פרנץ שוברט דקות 55־ כ , לאחר עשור בלייפציג, הגיע רוברט 1838־ ב למבוי סתום בחייו האישיים 28־ שומאן בן ה ובקריירה המוזיקלית שלו. הוא וקלרה ויק היו מאוהבים ורצו להתחתן, אך השניים לא זכו לברכתו של אביה, פרידריך, אשר חשש שרוברט לא יצליח לפרנס את בתו ושהנישואים יקטעו את קריירת הפסנתרנות המבטיחה שלה. בלייפציג אמנם הלחין שומאן כמה מיצירותיו הנהדרות ביותר לפסנתר, אך עדיין לא כתב אף יצירה בז'אנר בו היה עתיד להיות אחד מגדולי המלחינים בכל הזמנים - השיר האומנותי. פרט , הוא גם טרם כתב 1832־ לניסיון שלא השלים ב אף יצירה לתזמורת. כמו רבים ממלחיני אותה תקופה הוא חש שאינו מסוגל לכתוב סימפוניה שתעמוד ברף האיכות שהציב בטהובן מבלי להיות חיקוי חיוור של המלחין הגדול. שומאן חשב שבווינה, עירם של היידן, מוצרט, בטהובן ושוברט, הוא יוכל למצוא תשובות לכל השאלות. אם יצליח לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו אולי יסכים ויק לנישואים. אולי, בעזרת קצת מזל והרבה עבודה קשה, גם יצליח לפרוץ את המחסום היצירתי ולכתוב יצירות מעבר לז'אנר המוזיקה לפסנתר. הגיע שומאן לווינה. אחת 1838 באוקטובר מהתחנות הראשונות בשהותו שם הייתה בית הקברות בו היו קבורים בטהובן ושוברט. במחווה שעדיין מרגשת אותי בעת כתיבת שורות אלו, קטף שומאן פרחים מהקבר של בטהובן והניחם על קברו של שוברט, ופרחים מקברו של שוברט הניח על הקבר של בטהובן. שומאן אף מצא עט על הקבר של בטהובן, אותו שמר לאירועים מיוחדים. אחיו הגדול של פרנץ שוברט, פרדיננד, עדיין חי בווינה בעת שהותו של רוברט שומאן בעיר. שומאן נפגש עם פרדיננד, וזה הראה לו פרטיטורות של כמה יצירות של אחיו שטרם בוצעו. בין היצירות - הסימפוניה בדו מז'ור, שלימים נודעה בכינוי "הגדולה". באותו זמן נודע שוברט כמלחין של מוזיקה לפסנתר, מוזיקה קאמרית, מוזיקה דתית, וכמובן - שירים אומנותיים, אולם הוא עדיין לא נודע הלחין 1813-18 כמלחין סימפוניות. בין השנים שוברט שש סימפוניות, אך יצירות נעורים אלו לא בוצעו בימי חייו ורובן טרם בוצעו עד שנות . גם היום הן לא מבוצעות 19־ של המאה ה 80־ ה באותה תדירות כמו הסימפוניה "הגדולה" או הסימפוניה "הבלתי גמורה", אבל הן בולטות באיכותן ובמקוריותן מעל יצירות תזמורתיות של רבים וטובים שנכתבו באותה תקופה. בשנים שלאחר כתיבת שש הסימפוניות המוקדמות שלו, הז'אנר הסימפוני המשיך להטריד את מנוחתו של שוברט. כמו שומאן וברהמס אחריו, הוא חש כמי שעומד תחת צלו המאיים של בטהובן. שוברט העריץ את בטהובן, קינא בו ופחד ממנו, ובעיקר חשב שאינו מסוגל להלחין סימפוניה ברמתו. כאשר מורה בבית הספר הישן של שוברט ביקש ממנו יצירה לתזמורת התלמידים שלו, שוברט הציע יצירות של בטהובן. הוא לא חשב שיצירותיו שלו ראויות אפילו לתזמורת נוער. שוברט כתב, 1821 לאוגוסט 1818 בין מאי אבל לא השלים, טיוטות ללא פחות מעשרה השלים שני פרקים 1822־ פרקים סימפוניים. ב אנדנטה - אלגרו מא נון טרופו אנדנטה קון מוטו סקרצו: אלגרו ויווצ'ה אלגרו ויווצ'ה
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==