מ ש ח ק י ם )1918-1862( קלוד דביסי דקות 20־ כ על אף ההערכה הרבה שזכה לה, סבל קלוד דביסי מקשיים כלכליים בשנות חייו האחרונות. בלית ברירה הוא הסכים לנצח על יותר ויותר קונצרטים, מה שלא הלם את אישיותו הביישנית וגרם לו ללחץ נפשי רב. הוא נאלץ להסכים לכתוב יצירות להזמנות שלא תמיד היו לרוחו, על חשבון ,1912־ פרויקטים שבאמת רצה להשקיע בהם. ב סרגיי דיאגילב, אמרגן להקת המחול "בלט רוס", הזמין מדביסי מוזיקה לבלט חדש, שבו שלושה אוהבים צעירים רוקדים במגרש טניס עד שמטוס מתרסק עליהם. מסופר שדביסי פסק שהנושא "אידיוטי", והסכים להזמנה רק כאשר דיאגילב הכפיל את הסכום שהציע לו. הבלט מורכב מסצנה אחת, בפארק מואר באורות מלאכותיים בשעת ערב. כדור טניס נוחת על הבמה. גבר צעיר בבגדי טניס נכנס לחפש אותו ואחריו נכנסות שתי נשים צעירות. שתי הנשים נמשכות אל הבחור הצעיר, וכל אחת רוקדת איתו בתורה. כאשר אחת רוקדת - האחרת מקנאה, ולהיפך. ברגע השיא השלושה רוקדים ומתגפפים כולם יחדיו. האידיליה נפסקת כאשר נוחת על הבמה כדור טניס נוסף והשלושה מסתלקים. בסופו של דבר נזנח רעיון המטוס מהתסריט המקורי. המוזיקה מודרנית לחלוטין, מרהיבה במקוריות ובהעזה שלה. בהתכתבות ביניהם, הציע סטרווינסקי לדביסי את השם "הפארק", אולם דביסי העדיף לקרוא ליצירה "משחקים". אכן, היצירה מלאה במשחקים ניסיוניים בקצב, בצורה ובתזמור. אין כאן מנגינות של ממש, אלא מוטיבים קצרים, רובם מעין גלים, הנעטפים בשלל אפקטים תזמורתיים. דביסי משתמש בתזמורת גדולה במיוחד, לא באופן בומבסטי, אלא כאומן של צבע היודע להתאים את הגוון המדויק לכל חלק ביצירה. היצירה נפתחת במבוא איטי ומסתורי, המפנה את מקומו תוך זמן קצר לחלק ריקודי מהיר, המהווה את רובה המכריע של היצירה. המוזיקה עוקבת אחר משחקי האהבה והקנאה של שלושת הגיבורים, עד לשיא האקסטטי הנקטע באבחה אחת. בביצוע קונצרטי, כמו זה שינוגן הערב, אין המחול מוצג על הבמה, ולפנינו צלילים בלבד. אנו חופשיים לדמיין את מהלך הבלט בעצמנו, להמציא עלילות אחרות, או ליהנות מהמוזיקה הצבעונית בלי להישען על סיפור כלשהו. במאי 15־ הבלט בוצע בתיאטרון השאנז אליזה ב . איתרע מזלה של היצירה ושבועיים לאחר 1913 מכן בוצעה בכורת "פולחן האביב" בידי אותה להקת מחול באותו תיאטרון פריזאי. הבלט של סטרווינסקי גרם לסקנדל כל כך גדול ו"משחקים" נשכחה. גם ביצועים קונצרטיים של היצירה בהמשך אותה שנה לא הביאו להתעניינות רבה בה. אולם, כמה עשורים לאחר מכן זכתה היצירה לעדנה מחודשת בזכות הדור הצעיר של מלחיני אירופה. המלחין אוליביה מסיאן, שהיה מעין "סנדק" של מלחיני האוונגרד, לימד את היצירה בכיתתו, שבה למד בין היתר המלחין והמנצח פייר בולז. בולז ראה ב"משחקים" יצירה מהפכנית, הישג רדיקלי שהקדים את זמנו, והעניק לה את המקום הראוי לה בקנון. עודד שני-דור
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==