2 0 ' ד ו ן ח ו א ן , פ ו א מ ה ס י מ פ ו נ י ת , א ו פ )1949-1864( ריכרד שטראוס דקות 17־ כ מה יש בה, בפואמה הסימפונית "דון חואן" מאת ריכרד שטראוס, שכובש אותנו כבר מההאזנה הראשונה וממשיך להלהיב ולרתק בכל האזנה נוספת? המוזיקה של "דון חואן" סוחפת, וירטואוזית, מבריקה, חושנית ומלודית להפליא. כמו כן התזמור, כמו ברבות מיצירותיו של שטראוס, גאוני. את זמרת 23־ פגש שטראוס בן ה 1887 בשנת הסופרן פָּאוּלִינה דֶה אַהְנָה, אשתו לעתיד. תשוקתו אליה ועוּבדת היותו רווק צעיר, מצליח ומבוקש, הניעו אותו לבחור ליצירתו החדשה את הנושא החושני ביותר בכל הזמנים, דון חואן. כבסיס תוכניתי ליצירה הסתמך שטראוס על יצירתו הבלתי גמורה של המשורר הגרמני בן ניקולאוס לֶנַאוּ. גרסה זו שונה מאוד 19- המאה ה מן האופרה "דון ג'ובאני" – גרסתם של מוצרט ודָּה פּוֹנְטֶה לנושא. בגרסתו של לנאו, רדיפתו הבלתי פוסקת של דון חואן אחר נשים וחוסר המוסריות שבמעשיו גורמים לו ייסורי מצפון קשים. הוא מואס בחיים ולבסוף נותן ליריבו לנצחו בדו־קרב. הפואמה הסימפונית "דון חואן" היא הראשונה בסדרה של שש פואמות סימפוניות שכתב ואשר הקנו לו 1888-98 שטראוס בשנים פרסום עולמי כבר בשנות העשרים לחייו. למרות בלבד, לא ניתן 24 שנכתבה בהיות המלחין בן למצוא בה חוסר בשלות והיא נחשבת לאחד משיאי יצירתו. בתחילת הפואמה פותח דון חואן את דברו בנושא מוחצן, חדור להט נעורים אך לא נטול רגש. מתוך נושא זה מתפתחת סצנת אהבה, אשר מזכירה את דואט האהבה הארוך מתוך המערכה השנייה של "טריסטן ואיזולדה" מאת ואגנר. הכינורות שרים כאן (באוקטבה) דואט אהבה עם הצ'לי והקרן הראשונה. בסצנת האהבה השנייה מופיעה האישה שאליה כַּמֵּהַּ דון חואן יותר מכל. במקום זה אין כלי המתאים יותר לתאר את הרכות, העדינות והיופי שלה מאשר האבוב, הפותח במנגינה פשוטה ויפה להפליא. דון חואן נסער למראה עיניו ועומד כעת להשמיע את הנושא החשוב ביותר שלו בכל היצירה. הוא רוצה בעיקר להרשים, להישמע קצת מאיים, אך באותו זמן להפגין רגישות. בהתאם לכך שטראוס מייעד לנושא "מהמם" זה את כל ארבע הקרנות. חטיבת הפיתוח מסתיימת באקורד צורם של אכזבה וייאוש, ולאחריו נשמע השקט הקודר, המבשר על סופו המר המתקרב של דון חואן. הרפריזה (מחזר) היא הצגת יחיד של דון חואן, וכל הנושאים הקשורים אליו מופיעים בה בתמציתיות. נושא הקרנות מופיע בסולם גבוה בטרצה (מרווח הצליל השלישי) מהמקור להגברת המתח. כאן מתחיל אזור השיא של היצירה כולה – שיא המתח, האינטנסיביות וההבעתיות. כאן דון חואן נותן את כל מה שיש לו, עד לאפיסת כוחות מוחלטת. הקודה (חטיבת הסיום) הטרגית והמינורית מתארת את גסיסתו של דון חואן עד לפעימת ליבו האחרונה. גלעד ישראלי
RkJQdWJsaXNoZXIy NDUxMg==