וריאציות גולדברג

כאשר וריאציות גולדברג ראו אור לראשונה ב-1741 הן נקראו בפשטות “אריה עם וריאציות שונות לצ’מבלו כפול מקלדת”.
יוהן ניקולאוס פורקל, הביוגרף של יוהן סבסטיאן באך, היה זה שהצמיד להן ב-1802 את שמו של וירטואוז המקלדת והמלחין יוהן גוטליב גולדברג.
פורקל טען בביוגרפיה של באך כי “הרוזן קייזרלינגק, השגריר הרוסי בסקסוניה בעבר, הירבה לבקר בלייפציג. גולדברג, שהיה תלמיד של וילהלם פרידמן באך ולימים גם של יוהן סבסטיאן באך עצמו, נמנה עם סגל משרתיו שם.
הרוזן סבל מנדודי שינה וגולדברג התבקש להישאר בחדר הסמוך ולהקל על סבלו של הרוזן בנגינתו. הרוזן ביקש פעם מבאך לחבר יצירות אחדות עבור גולדברג, שיוכל לנגנן באוזניו והן ישמחוהו כששנתו נודדת. באך החליט לכתוב סידרת וריאציות, שהפכו תחת ידיו ליצירת מופת. הרוזן התלהב מהיצירה ונהג לבקש מגולדברג כי ינגן באוזניו אחת מ’הווריאציות שלי’.”
הסיפור מוטל בספק – סביר להניח שבאך לא היה מוציא לאור יצירה מוזמנת בלי להקדישה לרוזן או לגולדברג, מה גם שגולדברג היה אז בן ארבע-עשרה בלבד. ייתכן שבאך העניק לרוזן עותק מודפס של היצירה.
האריה מבוססת על סרבנד שבאך כלל בקובץ “המחברת של אנה מגדלנה באך”. אחריה מופיעה סידרה של שלושים וריאציות בעשר קבוצות של שלוש וריאציות, כשהשלישית בכל קבוצה כתובה בצורת קנון. הווריאציה האחרונה היא אסופה של נעימות ובהן שירים שבאך שמע ברחובות לייפציג והיצירה מסתיימת בחזרה על האריה הפותחת.
את העיבוד לשלישיית כלי קשת עשה הכנר והמנצח דמיטרי סיטקובטסקי, שעיבד את וריאציות גולדברג גם לתזמורת.