ההיסטוריה של הפילהרמונית

העשור ראשון (1936-1946)

ב-26 בדצמבר 1936 נולדה התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית.

הכנר והמוזיקאי היהודי הדגול, יליד פולין, ברוניסלב הוברמן, אשר חזה את השואה המתקרבת, הצליח לשכנע כ- 75 מוזיקאים יהודים, שניגנו בתזמורות ידועות באירופה, לעלות לארץ ישראל וכאן, על חולות העיר תל-אביב, ליצור את מה שהוא קרא “התגשמות התרבות הציונית בארץ האבות”.

לקונצרט הפתיחה, שנערך במגרשי התערוכה בצפון תל-אביב ב-26 בדצמבר 1936, הזמין הוברמן את גדולי מנצחי הדור, ארתורו טוסקניני, אשר זנח למספר שבועות את תזמורת ה-אן’ בי’ סי המהוללת שלו כדי “להעניק טיפול אבהי לרך הנולד”. המאסטרו הדגול, שברח קודם לכן ממולדתו איטליה בגלל עליית הפאשיזם, אמר, “אני עושה זאת למען האנושות”.

העשור הראשון הצטיין בעבודה אינטנסיבית לגיבושה המוזיקלי של התזמורת, אשר נגניה המעולים הביאו עמם סגנונות שונים. השפות ששלטו בתזמורת היו גרמנית, פולנית, הונגרית ורוסית. ה”צעירים” דיברו קצת עברית.

כבר בעשור ראשון זה לקיומה עלו על הבמה גדולי המנצחים וביניהם, בנוסף על טוסקניני, גם מולינרי, שטיינברג, דוברובן וסרג’נט. לא נפקד גם מקומם של אמנים “משלנו” ובהם המנצחים מיכאל טאובה, גאורג זינגר, מרק לברי ופאול בן-חיים והסולנים הזמרת ברכה צפירה, הפסנתרנית פנינה זלצמן, הצ’לנית תלמה ילין ואחרים.

בשנים 1940-43 ניסיונותיה של התזמורת להשתלב במרחב המזרח תיכוני הביאו לסיוריה במצרים, בניצוחם של טוסקניני ומולינרי (עם הוברמן כסולן). בתקופת מלחמת העולם השנייה הופיעה בפני חיילים בנות הברית (1942-44) וניגנה במדבר המערבי בפני חיילי הבריגדה היהודית, בניצוחו של הנגן הראשי דאז יוסף קמינסקי.

 

העשור שני (1947-1956)

עשור זה היה אחד הגדולים והמשמעותיים ביותר בתולדותיה של התזמורת.

זהו עשור הולדתה של מדינת ישראל. התזמורת שינתה את שמה מ”התזמורת הארץ ישראלית” ל”תזמורת הפילהרמונית הישראלית”, והפכה מיד לחלק בלתי נפרד מחייה של האומה העברית המתחדשת בארצה העתיקה. אך טבעי הוא כי הייתה זו היא שנגנה את “התקווה” בטקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל על ידי דוד בן גוריון. במוזיאון תל אביב ב-ה’ באייר תש”ח. ב-20 בנובמבר 1948 ביצעה התזמורת קונצרט על חולות באר-שבע, ימים אחדים לאחר כיבושה. היה זה המנצח היהודי המסעיר מארה”ב, לאונרד ברנשטיין, שניגן וניצח אז בפני 5000 חיילים שהתקבצו על הגבעות שמסביב. ועוד באותם הימים: התזמורת נסעה במשוריינים לירושלים הנצורה ותרמה רבות להעלאת המורל בקרב אזרחים וחיילים.

היה זה גם העשור שבו גדולי האומנים מכל קצווי העולם כדי להזדהות עם מדינת ישראל, באמצעות התזמורת: המנצחים קוסביצקי, מרקביץ’, צ’ליבידקה, קלצקי, פול פאריי (שהיה מנהל מוזיקלי בשנים 1978-51), פריצ’אי וג’וליני; הכנרים חפץ, מנוחין, אלמן, מילשטיין, שטרן, פרנצ’סקטי (שלא עזב את ישראל גם כשהתחילה מלחמת סיני באוקטובר 1956); פסנתרנים כארתור רובינשטיין וקלאודיו אראו, הצ’לן פול טורטליה, זמרים כיאן פירס וג’ני טורל.
גם ליצירה הישראלית ניתן מקום של כבוד ומלחינים כמו לברי, פרטוש, בן-חיים, בוסקוביץ’, קמינסקי, אבידום, שטיינברג ואחרים היו אורחים קבועים על בימת התזמורת.

אי אפשר שלא להזכיר את הסיור הראשון של התזמורת בארה”ב בדצמבר 1960 בניצוחם של קוסביצקי, ברנשטיין ואייזלר סלומון, סיור שעורר גאווה רבה בקרב היהדות האמריקנית.

מאוחר יותר התקיים הסיור באירופה, שעורר אף הוא התרגשות בקרב חברי התזמורת והמאזינים האירופים לראשונה עלתה התזמורת על מפת הקלטות והקליטה סימפוניות של מהלר בניצוחו של פול קלצ’קי עבור חברת “דקה”.

 

העשור שלישי (1957-1966)

האירוע המרכזי של עשור זה היה חנוכת ביתה של התזמורת, היכל התרבות, באוקטובר 1957. היוזם להקמתו והתורם הראשי היה ידיד התזמורת מפילדלפיה, פרדריק ר’ מאן. התזמורת, שנגנה עד אז לאלפי מנוייה באולם “אוהל שם” הקטן (620 מקומות) והרעוע, עברה להיכלה החדש בן 2800 המקומות, תוך הרחבת קהל מנוייה לעשרות אלפים. הקהל הנפלא והנאמן, שספק אם אפשר למצוא כמותו במקומות אחרים בעולם, מהווה את עמוד השדרה של התזמורת עד היום.

גם בעשור זה “הציפו” את בימת התזמורת אמנים גדולים מכל העולם. לראשונה נסדק “מסך הברזל” הסובייטי ואמנים כמו הכנר דוד אויסטרך והצ’לן מסטיסלב רוסטרופוביץ’ הגיעו והתקבלו בהתלהבות. מנצחים כיוזף קרחפס, אישטוואן קרטש, ז’אן מרטינון (שכיהן כמנהל המוזיקלי במשך שנה בלבד). גאורג שולטי, אנטאל דוראטי, סרג’יו צ’יליבידקה, יוג’ן אורמנדי, דימיטרי מיטרופולוס וענקים אחרים העשירו את התזמורת והקהל בחוויות של תשכחנה.

היה זה גם העשור שבו עלו לראשונה על בימתנו כמה “צעירים מבטיחים” וזכו להצלחה מסחררת, ובהם הכנרים יצחק פרלמן ופנחס צוקרמן, הפסנתרן דניאל בארנבוים והמנצח וזובין מהטה, הקושר את עתידו עמנו עד היום הזה.

כמו כן, באו אלינו לראשונה הפסנתרן גלן גולד והכנר הנריק שרינג. לא קופחו אמנים ישראלים כפרנק פלג, ברכה עדן ואלכסנדר תמיר, יהלי וגמן ועוד ועוד רבים וטובים אחרים. בעשור זה המשיכה התזמורת להקליט עם מנצחים גדולים כגאורג שולטי ולורין מאזל.

 

העשור רביעי (1967-1976)

history-300x189_13העשור הרביעי היה ללא ספק אחד העשורים ה”הרואיים” בתולדותיה של התזמורת.

מלחמת ששת הימים עמדה בפתח ושכנינו איימו להכחידו. מנצח נודע מחו”ל הפסיק לנצח באמצע סידרת הקונצרטים ונמלט מישראל, אך הסולנים באותה סידרה ,זמרת הסופרן רוברטה פיטרס וזמר הטנור ריצ’רד טאקר, לא נבהלו ונשארו עמנו.

המלחמה פורצת וזובין מהטה מגיע אלינו במטוס עמוס תחמושת מאירופה. מאוחר יותר מצטרפים דניאל בארנבוים והצ’לנית ז’קלין דה-פרה, שנישאים לאחר מכן בירושלים המשוחררת.

לאונרד ברנשטיין מנצח על אחד הקונצרטים המרגשים ביותר בתולדות התזמורת, סימפוניית “התחייה” של מהלר באמפיתיאטרון של הר הצופים (יולי 1967). גם אייזק שטרן משתתף כסולן.

גדולי האומה נוכחים בקונצרט זה. הפילהרמונית מנגנת את הרקוויאם של ורדי בבית לחם, בניצוחו של מהטה, ומופיעה בשארם-א-שייך בפני חיילי צה”ל על אסדת נחיתה, כשהמנצח הוא שלום רונלי-ריקליס. יאשה חפץ וגרגור פיאטיגטרסקי חוזרים לישראל כדי להופיע בצוותא עם התזמורת והקהל מקבלם בהתלהבות.
ב- 1971 הוזמנה התזמורת לראשונה להשתתף בפסטיבלים הגדולים של אירופה (זלצבורג, לוצרן, אדינברו ואחרים).

ויכוחים קולניים מתקיימים בתזמורת האם לנגן בברלין או לא. לבסוף מחליטים לנגן. הקהל הגרמני מגיב בהתלהבות לביצוע הסימפוניה הראשונה של מהלר ודורש הדרן…מהטה מכריז: “התקווה” – וכך נוגן ההמנון שלנו, 500 מטר מהרייכסטאג, אשר ממנו יצאו פקודות השמד על העם היהודי.

ב- 1973 פורצת מלחמת יום הכיפורים והתזמורת ממשיכה להופיע בפני חיילי צה”ל, מרמת הגולן ועד למרחבי סיני.

הפסנתרן הדגול ארתור רובינשטיין, שאיבד כמעט לגמרי את מאור עיניו, הקליט עם התזמורת את התקליט האחרון שלו: הקונצ’רטו לפסנתר מס’ 1 של ברהמס בניצוחו של מהטה באפריל 1976.

 

העשור חמישי (1977-1986)

זהו עשור שהצטיין באירועים יוצאי דופן: בשנת 1982 התקיים “שבוע הוברמן” לציון 100 שנים להולדתו של מייסד התזמורת, ובמסגרתו הופיעו גדולי הכנרים מכל העולם אשר חברו להם יחדיו כדי להשתתף עם התזמורת באירוע חגיגי זה.

ב- 1986 חגגה התזמורת את יובל החמישים להיווסדה. הייתה זו חגיגה בלתי רגילה בהשתתפות מיטב המנצחים והסולנים. לאונרד ברנשטיין כתב יצירה מיוחדת לכבוד האירוע: “משחקי יובל”.

זמן קצר לאחר מכן ציינה התזמורת 100 שנים להולדתו של ארתור רובינשטיין עם ענקי הפסנתרנים שנתקבצו ובאו במיוחד לישראל כדי לחלוק כבוד לזכרו של הגדול מכולם. בעשור זה התמנה זובין מהטה כמנהלה המוזיקלי, לכל ימי חייו, של התזמורת הפילהרמונית הישראלית והכריז בהתרגשות: “אשאר ככל שירצו בי החברים…”. עשור זה היה עשיר בסיורים מוצלחים, ביקורות נלהבות על האופרה “פידליו” של בטהובן והסימפוניה החמישית של מהלר עם מהטה, “קדיש” של ברנשטיין ובניצוחו, לזכרם של קורבנות השואה שמנוגן בברלין, הצלחה רבה בסיורי התזמורת עם ברנשטיין באירופה, בארה,ב, במקסיקו וביפן, וכמובן קונצרט מרגש בניצוחו של מהטה ב”גדר הטובה” שעל גבול הלבנון, כשהקהל מורכב מישראלים ומלבנונים משני עברי הגבול.

התזמורת מקליטה יצירות רבות לחברות התקליטים סוני, אי’ אם’ איי’, דוייטשה גרמופון, טלדק ואחרות, בניצוחם של מהטה, ברנשטיין, ולטר ולר ורפאל קובליק.

 

העשור שישי (1987-1996)

העשור השישי עטור אף הוא באירועים מרגשים ביותר. לראשונה יצאה התזמורת לפולין, ומה רבה הסמליות: תזמורת זו, אשר הוקמה על ידי מוזיקאים שנמלטו ממש ברגע האחרון מציפורני הנאציזם, מנגנת בארץ שבה הושמד רובו של עמנו במחנות המוות שהקימו הגרמנים, וכאילו מכריזה: “אנחנו כאן – את העם היהודי, תרבותו ומורשתו אי אפשר להשמיד”.

שערי ברית המועצות נפתחים אף הם בפני התזמורת עם המנצח זובין מהטה והסולן יצחק פרלמן. קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה ביהודים בארץ זו, אשר כל חלומם היה לעלות לישראל – חלומם התגשם, ובעקבותיו מצטרפים לתזמורת מוזיקאים מעולים מעולי ברית המועצות. לראשונה מסיירת התזמורת בסין ובהודו, מולדתו של מנהלה המוזיקלי זובין מהטה.

בעשור זה מוכתר לאונרד ברנשטיין ל”רב מנצחים” של התזמורת הפילהרמונית, במלאת ארבעים שנה לפעילותו המבורכת עם התזמורת, המוזיקאי המהולל מזיל דמעה בקבלו את התואר (מאי 1988). גם המנצח קורט מזור, המופיע לראשונה בישראל, זוכר להערצת הקהל, מסייר עם התזמורת בארה”ב, וב-1992 מקבל את התואר “מנצח-אורח בר כבוד” של התזמורת.

אירועים מרגשים אחרים הם ביצוע הבכורה העולמי (במאי 1987) של “מחייה המתים”, יצירה המתארת את תקומתו של העם היהודי, פרי עטו של נועם שריף, בטכס פתיחת המוזיאון ההיסטורי-יהודי באמסטרדם, בהשתתפות מלכת הולנד וראשי ממשלות מכל רחבי אירופה. כמו כן, ביצוע “הפסיון הספרדי”, גם הוא מאת שריף, בטולדו בשנת 1991, בקונצרט בניצוחו של מהטה ובהשתתפות זמר הטנור פלסידו דומינגו, במלאת 500 שנה לגרוש יהודי ספרד ובנוכחות בית המלוכה הספרדי.
עם פרוץ מלחמת המפרץ הפסיק מהטה את עיסוקיו ומיהר על מנת למצח על התזמורת בינות למטחי הסקאדים.

ג’יימס לווין הופיע לראשונה עם התזמורת בקונצרטים חגיגיים בארה”ב והתקבל בהתלהבות. באפריל 1996 חגגו בפילהרמונית את יום הולדתו של מהטה בסיור מרגש ועטור אירועים בארה”ב, שבו הוכיחה אגודת הידידים האמריקאית פעם נוספת ש”יש על מי לסמוך”.

אגודות ידידים, המסייעות לתזמורת, הוקמו ברחבי העולם בעזרתה של קרן התזמורת. התזמורת המשיכה “לשנות צורה”: בעוד הוותיקים, עמודי התווך של התזמורת, יוצאים לגמלאות, דם חדש וצעיר הוזרם אליה בעיקר משורות התזמורת הפילהרמונית הצעירה. כך גם בקרב הקהל: מאמצינו למשוך מנויים חדשים, ובהם צעירים רבים, אל אולמות הקונצרטים שלנו, הוכתרו בהצלחה.

תוכניות מוזיקליות מרגשות, סדרות חדשות ופעילות ממוקדת בקרב צעירים ובני-נוער הוליכו את התזמורת אל תוך העשור השביעי שלה, עשור של עשיית מוזיקה במיטבה.

 

העשור שביעי (1997-2006)

העשור השביעי לקיומה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית שיקף את התהפוכות הפוליטיות במזרח התיכון. בימי הסכמי אוסלו, תקופה של אופטימיות ללא תקדים בחברה הישראלית, הצדיעה התזמורת בקונצרטים מיוחדים לאמנים הישראלים המובילים כגון משה וילנסקי, סשה ארגוב, נעמי שמר, נורית הירש, אסתר עופרים ויוני רכטר. לצד תקליטים רבי מכר בהם התזמורת מלווה אמנים ישראלים כאחינועם ניני, דוד ד’אור ויהודית רביץ, הופיעו גם תקליטים בסגנון “ים-תיכוני” עם הגדולים באמני יוון, דאלארס וגליקריה.

ילדים ישראלים ופלסטינים נפגשו בקונצרט היסטורי בו ניצח זובין מהטה על התזמורת. חברי התזמורת נסעו הלוך ושוב בין בית לחם ובית שמש כדי להכין 500 בני נוער לקונצרט. לא קל היה למצוא שטח “ניטראלי” לילדים ממחנה הפליטים דהיישה ובית שמש, אולם כאשר הניף את שרביטו בסימפוניה השביעית של בטהובן באולם ימק”א בירושלים, הייתה זו חוויה בלתי נשכחת ל- 500 הילדים הנוכחים. אירוע זה הצית את דמיונם של ידיד התזמורת הפילהרמונית האמריקנים וכתוצאה מכך נוסדה “מפתח”: המחלקה לחינוך של התזמורת. תוכנית “מפתח” ממשיכה להתפתח וחובקת מדי שנה כ- 20,000 צעירים החל מגן הילדים ועד לאוניברסיטה.

ימי הנחת לא האריכו ימים. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הפכו “ביטולים של הרגע האחרון” לאיום ממשי על כל קונצרט. אמנים מחו”ל, מפוחדים מפעולות המתאבדים ומהדיווחים של התקשורת, זנחו את התזמורת ואת הקהל הישראלי דווקא בשעה שהיו זקוקים להם יותר מכל. הקהל של התזמורת הגיב בנאמנות כפולה ומכופלת ומילאו את היכל התרבות מדי ערב. נמצאו ידידים חדשים: פזיל סאי, ג’ורג’ פהליבניאן, גוסטבו דודמל, ג’ושוע בל, מקסים ונגרוב ולנג לנג. הגיעו אמנים, חברים ותיקים, שמעולם לא ביטלו: קורט מזור, יואל לוי, דניאל אורן, רפאל פריהבק דה בורגוס וכמובן מאסטרו מהטה.

עם תחילת המילניום החלה התזמורת “לגלות את עצמה מחדש”. בכל עונה נוצרו סדרות חדשות על מנת להציג לקהל מוצר יותר אטקרטיבי: “קונצרט בג’ינס”, קונצרט לא פורמלי ודיסקו בשעה מאוחרת; קונצרט מנחה ביום שישי אחר הצהרים; סדרה בשעה 7 בערב; “אינטרמצו”, קפה וקונצרט ביום שישי לפני הצהרים, לקהל התל-אביב והירושלמי.

מאסטרו מהטה, שבעשור האחרון כיהן גם כמנהל האמנותי באופרה הבווארית הממלכתית, יצר גשר חשוב לאוניברסיטת תל אביב על-ידי ייסוד בית הספר למוזיקה ע”ש בוכמן-מהטה, אקדמיה בה הנגנים המובילים של הפילהרמונית חונכים את המוזיקאים של העתיק.

 

העשור שמיני (2007-היום)

העשור השמיני של התזמורת הפילהרמונית הישראלית: החגיגות במלאת שבעים שנים לתזמורת נפתחו בשלושה שבועות של קונצרטים חגיגיים בהיכל התרבות בתל-אביב; חגיגת יום הולדת עם קהל של 24,000 אוהבי מוסיקה! אמנים וחברים של קרן התזמורת הפילהרמונית מישראל ורחבי העולם נטלו חלק באירועים חברתיים שהתקיימו באכסדרה העליונה לאחר הקונצרטים. התזמורת ומאסטרו מהטה זכו לכבוד רב בביקורם במשכן הכנסת לפני קונצרט הגאלה בירושלים ובמחווה מיוחדת למייסדי הפילהרמונית, הוזמנו בני משפחותיהם של 65 חברי התזמורת הראשונים של ברוניסלב הוברמן בתזמורת הארץ-ישראלית להתאחד בהיכל התרבות. רשימת האמנים האורחים הן בחגיגות ה-70 והן בחגיגות ה-75 של התזמורת כללה את ולרי גרגייב, דניאל בארנבוים, רדו לופו, פנחס צוקרמן, גיל שחם, גוסטבו דודמל, יבגני קיסין, קורט מזור ובנו קן-דויד, מישה מאיסקי, כריסטוף פון דוהנני, יפים ברונפמן, מקסים ונגרוב, מאריי פרחיה ויוג’ה ואנג.

ציוני דרך נוספים של העשור השמיני היו חגיגות ה-60 לעצמאות מדינת ישראל; 40 שנות כהונתו של זובין מהטה כמנהלה המוסיקלי של התזמורת; 50 שנות שיתוף הפעולה בינו לבין התזמורת ויום הולדתו ה-75.

הנושא החם של היום היה שיפוץ היכל התרבות שנבנה בשנת 1957. לאחר שנים רבות של תכנונים מאומצים וציפיות מלאות תקווה, התאכזבה התזמורת קשות מדחיית התוכנית המקורית. שיפוצו של תיאטרון הבימה, שכנו של ההיכל, וכריית מגרש חנייה תת-קרקעי קיבלו תאוצה וארבע שנות אבק ותנועה משובשת של כלי רכב חלפו, בעוד התזמורת שבה אל לוח השרטוט. התקשרויות מחודשות בין עיריית תל-אביב והתזמורת נשאו פרי ובאוגוסט 2011 החלו השיפוצים המיוחלים מזה זמן. הקונצרטים של התזמורת בעונות ה-76 נדדו אל אולם סמולרש באוניברסיטת תל-אביב ולהאנגר 11 בנמל תל-אביב, והעונה ה-77 נפתחה באולם סמולרש, לפני ששבה למשכנה בהיכל המשופץ.

כהרגלה, מעולם לא זנחה התזמורת את לוח סיורי הקונצרטים בחו”ל והיו מספר תוספות מרשימות, בהן חגיגות קבלת פני השנה החדשה ברפובליקה העממית של סין (2007)! זובין מהטה והתזמורת הביאו לקהל מבקרי הקונצרטים הסינים את מטעמי השנה החדשה בדמות “ערב בווינה”, בשחזרם את האווירה באולם המוזיקפריין בעיר. באוקטובר 2008 כיבד זובין מהטה את זכרו של אביו, מהלי מהטה, במלאת לו 100 שנה, בשבוע מדהים של קונצרטים במומביי. פלסידו דומינגו, ברברה פריטולי, פנחס צוקרמן ודניאל בארנבוים חברו יחדיו אל התזמורת לסידרת קונצרטים חגיגיים מדי ערב.

סיור הפסטיבלים האירופי לציון 75 שנים לתזמורת הוביל את התזמורת ל-18 ערים עם 21 קונצרטים ב-30 יום. התזמורת התקבלה בחמימות והצטיינה בביצועיה. פריס, לוצרן, מדריד, מילנו ובוקרשט היו רק אחדות מנקודות השיא, אולם סיור זה לבטח ייזכר בשל ההפרעה בקונצרט ה”פרומס” המשודר ב-בי’בי’סי’ מאלברט הול המלכותי על ידי קבוצה קטנה ומאורגנת היטב של מפגינים אנטי-ישראלים. מהטה, הסולן גיל שחם והתזמורת המתינו בסבלנות בעת שקהל האוהדים של התזמורת צעק על המפגינים “החוצה! החוצה!” עד אשר הם פונו מן האולם.

התזמורת המשיכה בסיוריה בארה”ב כמדי שנה ואף שלחה אליה זרם קבוע של הרכבים קאמריים, על מנת לשמר את הקשרים עם תומכיה הנאמנים ביותר.

התזמורת נכנסה אל העידן הדיגיטלי בהקימה את אתר התזמורת באינטרנט – www.ipo.co.il עם שידורים חיים ברשת לקהל בעולם הרחב מהקונצרטים בחגיגות ה-75. “בלוגים” מסיורים, ראיונות עם אמנים, מכירת כרטיסים מקוונת וזרם של מידע כללי לקהל מנוייה מופיע באתר התזמורת.

ההיסטוריה של הפילהרמונית