ההיסטוריה של הפילהרמונית

העשור הראשון (1946-1936)

ב-26 בדצמבר 1936 נולדה התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית.

הכנר והמוזיקאי היהודי הדגול, יליד פולין, ברוניסלב הוברמן, אשר חזה את השואה המתקרבת, הצליח לשכנע כ-75 מוזיקאים יהודים, שניגנו בתזמורות ידועות באירופה, לעלות לארץ ישראל וכאן, על חולות העיר תל-אביב, ליצור את מה שהוא קרא “התגשמות התרבות הציונית בארץ האבות”.

לקונצרט הפתיחה, שנערך במגרשי התערוכה בצפון תל-אביב ב-26 בדצמבר 1936, הזמין הוברמן את גדול מנצחי הדור, ארתורו טוסקניני, אשר זנח למספר שבועות את תזמורת ה-אן’ בי’ סי המהוללת שלו כדי “להעניק טיפול אבהי לרך הנולד”. המאסטרו הדגול, שברח קודם לכן ממולדתו איטליה בגלל עליית הפאשיזם, אמר, “אני עושה זאת למען האנושות”.

העשור הראשון הצטיין בעבודה אינטנסיבית לגיבושה המוזיקלי של התזמורת, אשר נגניה המעולים הביאו עמם סגנונות שונים. השפות ששלטו בתזמורת היו גרמנית, פולנית, הונגרית ורוסית. ה”צעירים” דיברו קצת עברית.

כבר בעשור ראשון זה לקיומה עלו על הבמה גדולי המנצחים וביניהם, מלבד טוסקניני, גם מולינרי, שטיינברג, דוברובן וסרג’נט. לא נפקד גם מקומם של אמנים “משלנו” ובהם המנצחים מיכאל טאובה, גאורג זינגר, מרק לברי ופאול בן-חיים והסולנים הזמרת ברכה צפירה, הפסנתרנית פנינה זלצמן, הצ’לנית תלמה ילין ואחרים.

בשנים 1940-43 ניסיונותיה של התזמורת להשתלב במרחב המזרח תיכוני הביאו לסיוריה במצרים, בניצוחם של טוסקניני ומולינרי (עם הוברמן כסולן). בתקופת מלחמת העולם השנייה הופיעה בפני חיילים בנות הברית (1942-44) וניגנה במדבר המערבי בפני חיילי הבריגדה היהודית, בניצוחו של הנגן הראשי דאז, יוסף קמינסקי.

 

העשור השני (1956-1947)

עשור זה היה אחד הגדולים והמשמעותיים ביותר בתולדותיה של התזמורת.

זהו עשור הולדתה של מדינת ישראל. התזמורת שינתה את שמה מ”התזמורת הארץ ישראלית” ל”תזמורת הפילהרמונית הישראלית”, והפכה מיד לחלק בלתי נפרד מחייה של האומה העברית המתחדשת בארצה העתיקה. אך טבעי הוא כי הייתה זו היא שניגנה את “התקווה” בטקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל על ידי דוד בן גוריון במוזיאון תל אביב ב-ה’ באייר תש”ח. ב-20 בנובמבר 1948 ביצעה התזמורת קונצרט על חולות באר-שבע, ימים אחדים לאחר כיבושה. היה זה המנצח היהודי המסעיר מארה”ב, לאונרד ברנשטין, שניגן וניצח אז בפני 5000 חיילים, שהתקבצו על הגבעות שמסביב. ועוד באותם הימים: התזמורת נסעה במשוריינים לירושלים הנצורה ותרמה רבות להעלאת המורל בקרב אזרחים וחיילים.

היה זה גם העשור שבו גדולי האמנים מכל קצווי העולם כדי להזדהות עם מדינת ישראל, באמצעות התזמורת: המנצחים קוסביצקי, מרקביץ’, צ’ליבידקה, קלצקי, פול פאריי (שהיה מנהל מוזיקלי בשנים 1978-51), פריצ’אי וג’וליני; הכנרים חפץ, מנוחין, אלמן, מילשטיין, שטרן, פרנצ’סקטי (שלא עזב את ישראל גם כשהתחילה מלחמת סיני באוקטובר 1956); פסנתרנים כארתור רובינשטיין וקלאודיו אראו, הצ’לן פול טורטליה, זמרים כיאן פירס וג’ני טורל.
גם ליצירה הישראלית ניתן מקום של כבוד ומלחינים כמו לברי, פרטוש, בן-חיים, בוסקוביץ’, קמינסקי, אבידום, שטיינברג ואחרים היו אורחים קבועים על בימת התזמורת.

אי אפשר שלא להזכיר את הסיור הראשון של התזמורת בארה”ב בדצמבר 1960 בניצוחם של קוסביצקי, ברנשטיין ואייזלר סלומון, סיור שעורר גאווה רבה בקרב היהדות האמריקנית.

מאוחר יותר התקיים הסיור באירופה, שעורר אף הוא התרגשות בקרב חברי התזמורת והמאזינים האירופים. לראשונה עלתה התזמורת על מפת הקלטות והקליטה סימפוניות של מהלר בניצוחו של פול קלצ’קי עבור חברת “דקה”.

 

העשור השלישי (1966-1957)

האירוע המרכזי של עשור זה היה חנוכת ביתה של התזמורת, היכל התרבות, באוקטובר 1957. היוזם להקמתו והתורם הראשי היה ידיד התזמורת מפילדלפיה, פרדריק ר’ מאן. התזמורת, שניגנה עד אז לאלפי מנוייה באולם “אוהל שם” הקטן (620 מקומות) והרעוע, עברה להיכלה החדש בן 2800 המקומות, תוך הרחבת קהל מנוייה לעשרות אלפים. הקהל הנפלא והנאמן, שספק אם אפשר למצוא כמותו במקומות אחרים בעולם, מהווה את עמוד השדרה של התזמורת עד היום.

גם בעשור זה “הציפו” את בימת התזמורת אמנים גדולים מכל העולם. לראשונה נסדק “מסך הברזל” הסובייטי ואמנים כמו הכנר דוד אויסטרך והצ’לן מסטיסלב רוסטרופוביץ’ הגיעו והתקבלו בהתלהבות. מנצחים כיוזף קריפס, אישטוואן קרטש, ז’אן מרטינון (שכיהן כמנהל המוזיקלי במשך שנה בלבד). גאורג שולטי, אנטאל דוראטי, סרג’יו צ’יליבידקה, יוג’ן אורמנדי, דימיטרי מיטרופולוס וענקים אחרים העשירו את התזמורת והקהל בחוויות שלא תשכחנה.

היה זה גם העשור שבו עלו לראשונה על בימתנו כמה “צעירים מבטיחים” וזכו להצלחה מסחררת, ובהם הכנרים יצחק פרלמן ופנחס צוקרמן, הפסנתרן דניאל בארנבוים והמנצח זובין מהטה, שקשר את קשר אמיץ וארוך שנים עם התזמורת.

כמו כן, באו אלינו לראשונה הפסנתרן גלן גולד והכנר הנריק שרינג. לא קופחו אמנים ישראלים כפרנק פלג, ברכה עדן ואלכסנדר תמיר, יהלי וגמן ועוד רבים וטובים אחרים. בעשור זה המשיכה התזמורת להקליט עם מנצחים גדולים כגאורג שולטי ולורין מאזל.

 

העשור הרביעי (1976-1967)

history-300x189_13העשור הרביעי היה ללא ספק אחד העשורים ה”הרואיים” בתולדותיה של התזמורת.

מלחמת ששת הימים עמדה בפתח ושכנינו איימו להכחידנו. מנצח נודע מחו”ל הפסיק לנצח באמצע סדרת הקונצרטים ונמלט מישראל, אך הסולנים באותה סדרה, זמרת הסופרן רוברטה פיטרס וזמר הטנור ריצ’רד טאקר, לא נבהלו ונשארו עמנו.

המלחמה פורצת וזובין מהטה מגיע אלינו במטוס עמוס תחמושת מאירופה. מאוחר יותר מצטרפים גם דניאל בארנבוים והצ’לנית ז’קלין דה-פרה, שנישאים לאחר מכן בירושלים המשוחררת.

לאונרד ברנשטין מנצח על אחד הקונצרטים המרגשים ביותר בתולדות התזמורת, סימפוניית “התחייה” של מהלר באמפיתיאטרון של הר הצופים (יולי 1967) והסולן בקונצרט הוא הכנר אייזק שטרן. בקונצרט נוכחים גדולי האומה.

הפילהרמונית מנגנת את הרקוויאם של ורדי בבית לחם, בניצוחו של מהטה, ומופיעה בשארם-א-שייך בפני חיילי צה”ל על אסדת נחיתה, כשהמנצח הוא שלום רונלי-ריקליס. יאשה חפץ וגרגור פיאטיגטרסקי חוזרים לישראל כדי להופיע בצוותא עם התזמורת והקהל מקבלם בהתלהבות.
ב-1971 הוזמנה התזמורת לראשונה להשתתף בפסטיבלים הגדולים של אירופה (זלצבורג, לוצרן, אדינברו ואחרים).

ויכוחים קולניים מתקיימים בתזמורת האם לנגן בברלין או לא. לבסוף מחליטים לנגן. הקהל הגרמני מגיב בהתלהבות לביצוע הסימפוניה הראשונה של מהלר ודורש הדרן… מהטה מכריז: “התקווה” – וכך נוגן ההמנון שלנו, 500 מטר מהרייכסטאג, אשר ממנו יצאו פקודות השמד על העם היהודי.

ב-1973 פורצת מלחמת יום הכיפורים והתזמורת ממשיכה להופיע בפני חיילי צה”ל, מרמת הגולן ועד למרחבי סיני.

הפסנתרן הדגול ארתור רובינשטיין, שאיבד כמעט לגמרי את מאור עיניו, הקליט עם התזמורת באפריל 1976 את התקליט האחרון שלו: הקונצ’רטו לפסנתר מס’ 1 של ברהמס בניצוחו של מהטה.

העשור החמישי (1986-1977)

זהו עשור שהצטיין באירועים יוצאי דופן: בשנת 1982 התקיים “שבוע הוברמן” לציון 100 שנים להולדתו של מייסד התזמורת, ובמסגרתו הופיעו גדולי הכנרים מכל העולם אשר חברו יחדיו כדי להשתתף עם התזמורת באירוע חגיגי זה.

ב-1986 חגגה התזמורת את יובל החמישים להיווסדה. הייתה זו חגיגה בלתי רגילה בהשתתפות מיטב המנצחים והסולנים. לאונרד ברנשטין כתב יצירה מיוחדת לכבוד האירוע: “משחקי יובל”.

זמן קצר לאחר מכן ציינה התזמורת 100 שנים להולדתו של ארתור רובינשטיין עם ענקי הפסנתרנים, שנתקבצו ובאו במיוחד לישראל כדי לחלוק כבוד לזכרו של הגדול מכולם. בעשור זה התמנה זובין מהטה למנהלה המוזיקלי של התזמורת, לכל ימי חייו, והכריז בהתרגשות: “אשאר ככל שירצו בי החברים…”. עשור זה היה עשיר בסיורים מוצלחים, ביקורות נלהבות על האופרה “פידליו” של בטהובן והסימפוניה החמישית של מהלר עם מהטה, “קדיש” של ברנשטין ובניצוחו, לזכרם של קרבנות השואה שמנוגן בברלין, הצלחה רבה בסיורי התזמורת עם ברנשטין באירופה, בארה”ב, במקסיקו וביפן, וכמובן קונצרט מרגש בניצוחו של מהטה ב”גדר הטובה” שעל גבול הלבנון, כשהקהל מורכב מישראלים ומלבנונים משני עברי הגבול.

התזמורת מקליטה יצירות רבות לחברות התקליטים סוני, אי’ אם’ איי’, דויטשה גרמופון, טלדק ואחרות, בניצוחם של מהטה, ברנשטין, ולטר ולר ורפאל קובליק.

 

העשור השישי (1996-1987)

העשור השישי עטור אף הוא באירועים מרגשים ביותר. לראשונה יצאה התזמורת לפולין, ומה רבה הסמליות: תזמורת זו, אשר הוקמה על ידי מוזיקאים שנמלטו ממש ברגע האחרון מציפורני הנאציזם, מנגנת בארץ שבה הושמד רובו של עמנו במחנות המוות שהקימו הגרמנים, וכאילו מכריזה: “אנחנו כאן – את העם היהודי, תרבותו ומורשתו אי אפשר להשמיד”.

שערי ברית המועצות נפתחים אף הם בפני התזמורת עם המנצח זובין מהטה והסולן יצחק פרלמן. קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה ביהודים בארץ זו, אשר כל חלומם היה לעלות לישראל – חלומם התגשם, ובעקבותיו מצטרפים לתזמורת מוזיקאים מעולים מעולי ברית המועצות. לראשונה מסיירת התזמורת בסין ובהודו, מולדתו של מנהלה המוזיקלי זובין מהטה.

בעשור זה מוכתר לאונרד ברנשטין ל”רב מנצחים” של התזמורת, במלאת ארבעים שנה לפעילותו המבורכת אתה. המוזיקאי המהולל מזיל דמעה בקבלו את התואר (מאי 1988). גם המנצח קורט מזור, המופיע לראשונה בישראל, זוכר להערצת הקהל, מסייר עם התזמורת בארה”ב, וב-1992 מקבל את התואר “מנצח-אורח בר כבוד” של התזמורת.

אירועים מרגשים אחרים הם ביצוע הבכורה העולמי (במאי 1987) של “מחייה המתים”, יצירה המתארת את תקומתו של העם היהודי, פרי עטו של נועם שריף, בטקס פתיחת המוזיאון ההיסטורי-יהודי באמסטרדם, בהשתתפות מלכת הולנד וראשי ממשלות מכל רחבי אירופה. כמו כן, ביצוע “הפסיון הספרדי”, גם הוא מאת שריף, בטולדו בשנת 1991, בקונצרט בניצוחו של מהטה ובהשתתפות זמר הטנור פלסידו דומינגו, במלאת 500 שנה לגירוש יהודי ספרד ובנוכחות בית המלוכה הספרדי.
עם פרוץ מלחמת המפרץ הפסיק מהטה את עיסוקיו ומיהר על מנת לנצח על התזמורת בינות למטחי הסקאדים.

ג’יימס לווין הופיע לראשונה עם התזמורת בקונצרטים חגיגיים בארה”ב והתקבל בהתלהבות. באפריל 1996 חגגו בפילהרמונית את יום הולדתו של מהטה בסיור מרגש ועטור אירועים בארה”ב, שבו הוכיחה אגודת הידידים האמריקאית פעם נוספת ש”יש על מי לסמוך”.

אגודות ידידים, המסייעות לתזמורת, הוקמו ברחבי העולם בעזרתה של קרן התזמורת. התזמורת המשיכה “לשנות צורה”: בעוד הוותיקים, עמודי התווך של התזמורת, יוצאים לגמלאות, דם חדש וצעיר הוזרם אליה בעיקר משורות התזמורת הפילהרמונית הצעירה. כך גם בקרב הקהל: המאמצים למשוך מנויים חדשים, ובהם צעירים רבים, אל אולמות הקונצרטים שלנו, הוכתרו בהצלחה.

תכניות מוזיקליות מרגשות, סדרות חדשות ופעילות ממוקדת בקרב צעירים ובני-נוער הוליכו את התזמורת אל תוך העשור השביעי שלה, עשור של עשיית מוזיקה במיטבה.

 

העשור השביעי (2006-1997)

העשור השביעי לקיומה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית שיקף את התהפוכות הפוליטיות במזרח התיכון. בימי הסכמי אוסלו, תקופה של אופטימיות ללא תקדים בחברה הישראלית, הצדיעה התזמורת בקונצרטים מיוחדים לאמנים הישראלים המובילים, כגון משה וילנסקי, סשה ארגוב, נעמי שמר, נורית הירש, אסתר עופרים ויוני רכטר. לצד תקליטים רבי מכר בהם התזמורת מלווה אמנים ישראלים כאחינועם ניני, דוד ד’אור ויהודית רביץ, הופיעו גם תקליטים בסגנון “ים-תיכוני” עם הגדולים באמני יוון, דאלארס וגליקריה.

ילדים ישראלים ופלסטינים נפגשו בקונצרט היסטורי שבו ניצח זובין מהטה על התזמורת. חברי התזמורת נסעו הלוך ושוב בין בית לחם ובית שמש כדי להכין 500 בני נוער לקונצרט. לא קל היה למצוא שטח “ניטרלי” לילדים ממחנה הפליטים דהיישה ובית שמש, אולם כאשר הניף את שרביטו בסימפוניה השביעית של בטהובן באולם ימק”א בירושלים, הייתה זו חוויה בלתי נשכחת ל-500 הילדים הנוכחים. אירוע זה הצית את דמיונם של ידידי התזמורת הפילהרמונית האמריקנים וכתוצאה מכך נוסדה תכנית “מפתח”: המחלקה לחינוך של התזמורת. תכנית “מפתח” ממשיכה להתפתח וחובקת מדי שנה כ-20,000 צעירים, מגן הילדים ועד לאוניברסיטה.

ימי הנחת לא האריכו ימים. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הפכו “ביטולים של הרגע האחרון” לאיום ממשי על כל קונצרט. אמנים מחו”ל, מפוחדים מפעולות המתאבדים ומהדיווחים של התקשורת, זנחו את התזמורת ואת הקהל הישראלי דווקא בשעה שהיו זקוקים להם יותר מכל. הקהל של התזמורת הגיב בנאמנות כפולה ומכופלת ומילא את היכל התרבות מדי ערב. נמצאו ידידים חדשים: פזיל סאי, ג’ורג’ פהליבניאן, גוסטבו דודמל, ג’ושוע בל, מקסים ונגרוב ולנג לנג, והגיעו גם אמנים, חברים ותיקים, שמעולם לא ביטלו: קורט מזור, יואל לוי, דניאל אורן, רפאל פריהבק דה בורגוס וכמובן מאסטרו מהטה.

עם תחילת המילניום החלה התזמורת “לגלות את עצמה מחדש”. בכל עונה נוצרו סדרות חדשות במטרה להציג לקהל מוצר יותר אטקרטיבי: “הפילהרמונית בג’ינס” – קונצרט פחות “פורמלי”, שמתחיל בשעה 22:00, וכולל להקת חימום לפני הקונצרט; קונצרט מנחה ביום שישי אחר הצהרים; סדרה בשעה 7 בערב; “אינטרמצו”, קפה וקונצרט ביום שישי לפני הצהריים ועוד.

מאסטרו מהטה, שבעשור האחרון כיהן גם כמנהל האמנותי באופרה הבווארית הממלכתית, יצר גשר חשוב לאוניברסיטת תל אביב על-ידי ייסוד בית הספר למוזיקה ע”ש בוכמן-מהטה, אקדמיה שבה הנגנים המובילים של הפילהרמונית חונכים את המוזיקאים של העתיד.

 

העשור השמיני (2016-2007)

העשור השמיני של התזמורת הוא בסימן פסטיבלים והתחדשות טכנולוגית.

חגיגות ה-70 לתזמורת נפתחו בשלושה שבועות של קונצרטים חגיגיים בהיכל התרבות ע”ש פרדריק מאן בתל-אביב; חגיגת יום הולדת עם קהל של 24,000 אוהבי מוזיקה! התזמורת ומאסטרו מהטה זכו לכבוד רב בביקורם במשכן הכנסת לפני קונצרט הגאלה בירושלים, ובמחווה מיוחדת למייסדי התזמורת, הוזמנו בני משפחותיהם של 65 חברי התזמורת הארץ-ישראלית הראשונים של ברוניסלב הוברמן להתאחד בהיכל התרבות. רשימת האמנים האורחים הן בחגיגות ה-70 והן בחגיגות ה-75 של התזמורת כללה את ולרי גרגייב, דניאל בארנבוים,
ראדו לופו, פנחס צוקרמן, גיל שחם, גוסטבו דודמל, יבגני קיסין, קורט מזור ובנו קן-דויד, מישה מאיסקי, כריסטוף פון דוהנני, יפים ברונפמן, מקסים ונגרוב, מאריי פרחיה ויוג’ה ואנג.

הנושא החם של היום היה שיפוץ היכל התרבות, שנבנה בשנת 1957. באוגוסט 2011 החל השיפוץ, ולכל אורכו השתכנה התזמורת בבית הארחה ברחוב ש”י עגנון בתל אביב (שעד שנת 2000 התארחו בו אמני הפילהרמונית שהגיעו מחו”ל), וקיימה את הקונצרטים שלה באולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב ובהאנגר 11 בנמל תל אביב. ב-2012 נפתחה העונה ה-77 באולם סמולרש, לפני ששבה למשכנה בהיכל המשופץ.

כהרגלה, מעולם לא זנחה התזמורת את לוח סיורי הקונצרטים בחו”ל והיו מספר תוספות מרשימות, בהן חגיגות קבלת פני השנה החדשה ברפובליקה העממית של סין (2007)! זובין מהטה והתזמורת הביאו לקהל מבקרי הקונצרטים הסינים את מטעמי השנה החדשה בדמות “ערב בווינה”, בשחזרם את האווירה באולם המוזיקפריין בעיר. באוקטובר 2008 כיבד זובין מהטה את זכרו של אביו, מהלי מהטה, במלאת  100 שנה להולדתו, בשבוע של קונצרטים חגיגיים במומביי. פלסידו דומינגו, ברברה פריטולי, פנחס צוקרמן ודניאל בארנבוים חברו יחדיו אל התזמורת לקונצרטים מדי ערב.

סיור הפסטיבלים האירופי לציון 75 שנים לתזמורת כלל ביקורים ב-18 ערים עם 21 קונצרטים ב-30 יום. התזמורת התקבלה בחמימות והצטיינה בביצועיה. פריז, לוצרן, מדריד, מילנו ובוקרשט היו רק אחדות מנקודות השיא, אולם סיור זה ייזכר בשל ההפרעה בקונצרט ה”פרומס”, המשודר ב-בי’בי’סי’ מאלברט הול המלכותי, על ידי קבוצה קטנה ומאורגנת היטב של מפגינים אנטי-ישראלים. מהטה, הסולן גיל שחם והתזמורת המתינו בסבלנות בעת שקהל האוהדים של התזמורת צעק על המפגינים “החוצה! החוצה!” עד אשר הם פונו מן האולם.

כמדי שנה סיירה התזמורת גם בארה”ב, סיורים שכללו הפעם גם קונצרטים של הרכבים קאמריים, במטרה לשמר את הקשרים עם תומכיה הנאמנים ביותר.

התזמורת הצטרפה לעולם הדיגיטלי בהקימה את אתר התזמורת באינטרנט – www.ipo.co.il, עם שידורים חיים ברשת לעולם הרחב מחגיגות ה-75, “בלוגים” מסיורים, ראיונות עם אמנים, מכירת כרטיסים מקוונת וזרם של מידע כללי לקהל מנוייה, המופיע באתר התזמורת.

ציוני דרך נוספים של העשור השמיני היו חגיגות ה-60 לעצמאות מדינת ישראל (ב-2008); 40 שנות כהונתו של זובין מהטה כמנהלה המוזיקלי של התזמורת (ב-2009); 50 שנות שיתוף הפעולה בינו לבין התזמורת ויום הולדתו ה-75. במהלך העונה ה-80 (באפריל 2016) חגגה התזמורת את הגעתו של מאסטרו מהטה לגבורות בשלושה קונצרטים מיוחדים בהשתתפות יצחק פרלמן, דניס מטסויב, חטיה בוניאטישבילי, פנחס צוקרמן ואמנדה פורסיית.

העשור התשיעי (2017-היום)

סיומו של העשור השמיני ותחילתו של העשור התשיעי להקמת התזמורת הפילהרמונית הישראלית צוין בפסטיבל מוזיקלי נדיר. במשך 11 ימים נוגנו לא פחות מתשעה קונצרטים חגיגיים, ועל בימת היכל התרבות עלו בזה אחר זה סולנים בעלי שם מרחבי העולם, ביניהם ריקרדו מוטי, מנפרד הונק, יבגני קיסין, יפים ברונפמן, פנחס צוקרמן, מאריי פרחיה, אמנדה פורסיית’, יוג’ה ואנג ומרטין גרובינגר.
קונצרט הפתיחה של הפסטיבל היה שחזור של קונצרט הבכורה ההיסטורי, שנערך הפעם במעמד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין וראש עיריית תל אביב-יפו, מר רון חולדאי.
במהלך חגיגות ה-80 של התזמורת, הודיע מאסטרו זובין מהטה (שחגג את יום הולדתו ה-80 מעט מוקדם יותר באותה שנה) על כוונתו לפרוש מניהולה המוזיקלי של התזמורת בסוף שנת 2019, לאחר שישלים 50 שנה בתפקיד, אליו מונה (בשנת 1977) לכל ימי חייו.

בראשית 2018 הוכרז על בחירתו של מנהל מוזיקלי מיועד לתזמורת – להב שני, שמשמש מנצח ראשי של התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם ומרבה להופיע בעולם, כמנצח וכפסנתרן.

עם פתיחתה של העונה ה-84 (בסתיו 2019) נערכו “חגיגות  בתום יובל” – שורת קונצרטים בהשתתפות אורחים מהעולם שהגיעו כדי להצדיע לפועלו רב השנים של מאסטרו מהטה. מהטה ניצח על סדרת הקונצרטים הראשונה של העונה, ובסיומו של הקונצרט המיוחד האחרון תחת שרביטו, נפרד בדמעות מהתזמורת שהייתה ביתו המקצועי יובל שנים. הקהל הרב עמד על רגליו והריע ממושכות למי שניווט את התזמורת לאורך אחת הכהונות הארוכות ביותר בעולם המוזיקה הקלאסית, והוביל אותה לזכות ביוקרה בינלאומית ובקהל נאמן בארץ ובעולם.

גם בעשור זה המשיכה (וממשיכה) התזמורת לסייר בעולם ולהוות שגרירה של רצון טוב – בדרום אמריקה, בארצות הברית ובקנדה, תוך הרחבה של מפת הסיורים – ליפן, לדרום-קוריאה לגיאורגיה וללטביה.