fbpx

איבן פישר מנצח, דניל טריפונוב פסנתרן

הפסנתרן זוכה תחרות רובינשטיין, דניל טריפונוב, שאף זכה לפני שבועות ספורים בשני פרסי גראמי, חוזר החודש אל במת הפילהרמונית, יחד עם המנצח הנודע איבן פישר.

התכנית הראשונה, שתנוגן בתל אביב, בחיפה ובירושלים, תיפתח ב”תרועת פרידה” של חיים פרמונט, ואחריה – הקונצ‘רטו לפסנתר של שומאן, שתוכנן להיות שי-כלולות של המלחין לאשתו קלרה, אך הוגש לה רק חמש שנים לאחר נישואיהם.
היצירה השלישית בתכנית היא הסימפוניה מס‘ 1 של מהלר – יצירה מכוננת של המלחין האהוב, ואחת המזוהות ביותר עם התזמורת.
התכנית השנייה תבוצע פעם אחת בלבד, בתל אביב, ותכלול, לצד הקונצ‘רטו לפסנתר מאת שומאן, מחולות שונים ומגוונים.

תרועת פרידה” של חיים פרמונט נכתבה כמחווה למנהל מוזיקלי שסיים את תפקידו. מיקומה של היצירה כפתיח בתחילת הקונצרט מאתגר. ”תרועת פרידה” מציבה תמונת מראה לפרק האחרון בסימפוניית הפרידה של היידן. אצל היידן נגני התזמורת עוזבים את הבמה זה אחר זה ואצל חיים פרמונט היצירה נפתחת בבמה ריקה שמתמלאת: נגינת חצוצרות ואחריהן הטרומבונים, הקרנות, התופים, וכשאליהם מצטרפים בזה אחר זה כל יתר כלי התזמורת. המוזיקה מאטה את קצבה ומסתיימת בצליל אחד.

 בשנת 1839 כתב שומאן: ”אנחנו חייבים לחכות לאותו יוצר, שיראה לנו, בדרך חדשה ומבריקה איך ניתן לשלב בין הצליל הפסנתרי והצליל התזמורתי; איך האמן השולט במקלדת ומציג את אמנותו על המקלדת משתלב עם התזמורת שכבר אינה מתבוננת מן הצד אלא משתלבת בתוך הסצנה.” הוא סיפק את התשובה בקונצ‘רטו לפסנתר שלו. שומאן, שתכנן קונצ‘רטו כשי לנישואיו עם קלרה בשנת 1840 התמהמה, והשלמת היצירה ארכה כחמש שנים. שלמות היצירה מפתיעה בהתחשב בנסיבות כתיבתה. בדרכו, הקונצ‘רטו בלה מינור הוא שלמות מובהקת עד כדי כך שמוסיקולוגים הדביקו לו ברוח מבודחת שני כינויים הפוכים: ליסט  קרא ליצירה ”קונצ‘רטו ללא פסנתר” ואחרים ”קונצ‘רטו לפסנתר סולן עם תזמורת מלווה”. כך או כך, ברק נגינתו של דניל טריפונוב ”חביב הקהל הישראלי” יבריק בנגינתו.

הסימפוניה הראשונה של מהלר היא הביטוי התזמורתי הראשון לתמהיל התהיות על משמעות החיים שמהלר  מיטיב  לנסח גם מילולית. נקודת המוצא היא: אני ””יליד בוהמיה החי באוסטריה, אוסטרי בין גרמנים ויהודי בעולם כולו. בכל מקום הנני אורח לא קרוא ובשום מקום אינני רצוי” והתהייה: ”מנין באנו? לאן מובילה אותנו הדרך? האם, רציתי בחיים אלה בטרם נוצרתי? מדוע אני חש חופשי בעוד אני נתון בתוך אופיי ודמותי כבתוך כלא? איך אוכל להבין שהרשעות והאכזריות של היצורים החיים הן פרי יצירתו של אל טוב וחנון? האם בסופו של דבר המוות יעניק לחיים את משמעותם?”  מאסף הרעיונות מקבל את הביטוי המוזיקלי בחשיבה שהסימפוניה היא עולם חובק-כל. ככזו מכילה היצירה  קולות מן הטבע, הדים למוזיקה עממית אוסטרית, צרפתית ויהודית, מוזיקת אבל עם קריצה. אם תרצו יצירה של רב-לשונות מוזיקלית. והנקודה החשובה בהקשר המקומי, הסימפוניה הראשונה של מהלר היא אחת היצירות המזוהות ביותר עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

בשנה שעברה בפסטיבל ורבייה הציע המנצח איבן פישר נוסח חדש, הולם יותר לדעתו, לשיר יום ההולדת happy birthday to you. הוא יצא כנגד הרדידות, הקושי בקפיצה שגורם לכולם לזייף וההדגשה על המילה ”to” במקום על הצירוף ”to you” (לסקרנים, הנוסח קיים במרשתת). הוא מציע נוסח מעט רומנטי ואישי יותר. מי כפישר מתאים יותר לעמוד על דוכן המנצחים באחת מהפגנות הריקוד המרשימות בתכניות השנה. נראה שהנהלת ההיכל יכולה בשקט לפנות את כל המושבים באולם והקהל מוזמן לרקוד במקצבי השלושה רבעים בוולס של יוזף שטראוס או במקצב הכפול של הפולקה מאת יוהן שטראוס, מקצבי החמשה רבעים והמורכבים יותר במחולות הרומניים של ברטוק, במחולות גלנטה ההונגריים של קודאי, ובמחולות הסלבוניים של דבוז‘ק. המנצח פישר מציע לקהל נוסחים משלו לשניים מן המחולות ההונגריים של ברהמס.

”מתי ננוח?” שואל הקורא את עצמו עייף משפעת הריקודים. ובכן, איבן פישר דאג גם לשלוש אתנחתות – ”אגדה” של דבוז‘ק, הפותחת את הקונצרט, ”ולס נוגה” של סיבליוס שנשמע יותר כהרהור על מחול מאשר ריקוד אמיתי וכמובן הקונצ‘רטו לפסנתר של שומאן, שם ניתן לאצבעות של דניל טריפונוב לרקוד על הקלידים.

 

תכנית מס' 1

איבן פישר, מנצח

דניל טריפונוב, פסנתרן

חיים פרמונט: תרועת פרידה

שומאן: קונצ’רטו לפסנתר

מהלר: סימפוניה מס’ 1

תכנית מס' 2

איבן פישר, מנצח

דניל טריפונוב, פסנתרן

דבוז’ק: אגדה, אופ’ 59 מס’ 10

דבוז’ק: מחול סלבוני, אופ’ 72 מס’ 1

ברטוק: מחולות רומנים עממיים

שומאן: קונצ’רטו לפסנתר

סיבליוס: ולס נוגה, אופ’ 44 מס’ 1

ברהמס: מחולות הונגרים מס’ 11, 6 (תזמור: איבן פישר)

יוזף שטראוס: צלילי הספירות, ולס אופ’ 235

יוהן שטראוס: רכבת השעשועים, פולקה אופ’ 281

קודאי: מחולות גלנטה