המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני הוקמה ע"י חגי גורן ורונן בורשבסקי בשנת 2009. המקהלה הופיעה עד כה עם הפילהרמונית הישראלית תחת שרביטם של זובין מהטה, להב שני, קורט מזור, הרברט בלומשטדט, ולדימיר יורובסקי, אשר פיש, קז'ישטוף פנדרצקי, דן אטינגר, יואל לוי, מנפרד הונק ורבים אחרים, וכן עם התזמורת הסימפונית חיפה ועם התזמורת הסימפונית ירושלים. בין היתר ביצעה המקהלה עם הפילהרמונית הישראלית את רקוויאם גרמני מאת ברהמס, הסימפוניה השנייה והשלישית מאת מהלר, הסימפוניה התשיעית מאת בטהובן, שירי גוּרֶה מאת שנברג, סטבט מאטר מאת רוסיני, רקוויאם פולני מאת פנדרצקי, כרמינה בורנה מאת אורף, כוכבי הלכת מאת הולסט, פעמונים מאת רחמנינוב ורקוויאם המלחמה מאת בריטן, ואופרות רבות מאת ורדי, פוצ'יני, רוסיני, צ'ייקובסקי, ביזה ושטראוס. עם התזמורת הסימפונית חיפה ביצעה המקהלה את "מחייה המתים" מאת נועם שריף ובניצוחו, ורק לאחרונה ביצעה המקהלה עם התזמורת הסימפונית ירושלים את "אליהו" מאת מנדלסון, בניצוחו של רונן בורשבסקי.
מקהלת ברתיני, הגוף הייצוגי של המקהלה, מונה כ־26 זמרים. היא מתמקדת בביצוע רפרטואר א־קפלה מכל התקופות ומופיעה גם עם תזמורות והרכבים קאמריים בארץ ובאירופה. בין היתר הופיעה עם הקאמרטה הישראלית ירושלים, התזמורת הקאמרית של פראג, התזמורת הקאמרית הישראלית, תזמורת נובה אמדאוס מרומא, אינטרפרטי ונציאני ואנסמבל בארוקדה. המקהלה זכתה להצלחה רבה בסיורי קונצרטים באיטליה (2012) בפראג ובווינה (2014) בבורגון (2017) בוונציה, מנטובה ונירנברג (2022).
רונן בורשבסקי, מנצחה ומנהלה המוזיקלי של המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני, מכהן גם כראש המחלקה לניצוח מקהלה וכמרצה בכיר בביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן־מהטה באוניברסיטת תל אביב, כמנצחה של מקהלת האיחוד, ובנוסף לכך הוא מרצה מבוקש בנושאי מוזיקה מגוונים. זכה בצעירותו בפרסי ניצוח בתחרויות בינלאומיות ביפן ובדנמרק (1998) והשתתף בקורס הניצוח של פסטיבל טנגלווד. השתלם אצל ברנרד הייטינק, סאיג'י אוזווה והנס גארף. רונן בורשבסקי הוא בעל תואר אומן מהאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. היה תלמידם של פרופ' נועם שריף ופרופ' מנדי רודן. רונן ניצח על מרבית התזמורות הישראליות, לרבות הפילהרמונית הישראלית, וכן על תזמורות ברחבי העולם. ב־2006 הוביל את מיזם "פילהרמוניה גרמנית־ישראלית" שהתקיים בישראל ובגרמניה ובמסגרתו ניצח על האורטוריה "אליהו" מאת מנדלסון. גולת הכותרת של המסע היה הקונצרט לציון יום מותו של מנדלסון באולם הגוונדהאוס בלייפציג.