באיזה גיל התחלת לנגן?
התחלתי לנגן בגיל 5 בכינור, אצל אנה רוסנובסקי שהייתה חברת תזמורת מורה אגדית לילדים. בגיל 8 עברתי לפסנתר ובגיל 12 התמקמתי סופית בחצוצרה. בהתחלה התמקדתי בג’אז אבל לקראת סוף התיכון התחלתי לעבור בהדרגה לנגינה קלאסית כאשר הצטרפתי לתזמורת הפילהרמונית הצעירה ואחרי שירות בתזמורת צהל התקבלתי לבי”ס בוכמן מהטה, שם למדתי אצל מי שהיום הוא קולגה וראש הקבוצה שלי, יגאל מלצר.

ספר/י על רגע בלתי נשכח עם הפילהרמונית?
בשנת 1996, שנה לאחר רצח רבין, התזמורת ביצעה רקויאם לזכרו מאת המלחין דב זלצר. בפרק הדיאס אירה נכלל תפקיד לשופר אותו הוזמנתי לבצע עם התזמורת. הייתי בן 13.5 ועמדתי מאחורי כלי המתכת וההקשה, זה היה מאוד מרגש. עוד רגע מהמם היה כשבמסגרת הפילהרמונית הצעירה הצטרפנו לתזמורת לביצוע היצירה 1812 בקונצרט בפארק עם זובין מהטה בשנת 2000 לדעתי, מול עשרות אלפי צופים…

מה את/ה אוהב/ת לעשות מחוץ לבמה?
אני אוהב לרקוד ריקודי סווינג (לינדי הופ, בלבואה ובלוז) – המשלבת גם חשיפה למוזיקה הנהדרת של שנות העשרים, שלושים והארבעים של המאה העשרים וגם פעילות ספורטיבית אינטנסיבית – הכי כיף!

מהי משמעות הפילהרמונית עבורך/מדוע רצית להשתייך לפילהרמונית?
התזמורת הפילהרמונית היא בית ומשפחה. מילדות כשדיברו על “תזמורת” היה ברור שמדובר על התזמורת הפילהרמונית הישראלית – אבא שלי היה חבר התזמורת 37 שנה כנגן כלי הקשה, והעונה האחרונה שלו הייתה גם הראשונה שלי (2013-4). אבל במיוחד בשנה החולפת, עם התפשטות המגיפה העולמית וסגירת כל מוסדות התרבות בארץ ובעולם, התזמורת הפילהרמונית המשיכה להיות משענת לנגנים ולעובדים שלה, וסיפקה מזור לנפש לקהל האוהדים והתומכים שלה באופן רציף ובלתי פוסק. זה מרגש להיות חלק ממוסד כזה.