ג'ושוע בל הוא אחד הכנרים הנודעים ביותר של ימינו והוא זוקף לזכותו קריירה בת למעלה משלושים שנה כסולן, כנגן מוזיקה קאמרית, כאמן הקלטות וכמנצח. הוא הופיע עם התזמורות החשובות ברחבי העולם כולו והוא מבוקש מאוד כסולן,  ברסיטלים ובקונצרטים קאמריים. מ-2011 הוא מכהן כמנהלה המוזיקלי של תזמורת האקדמיה סנט מרטין, האמן הראשון והאמריקני הראשון המכהן בתפקיד זה מאז יסד סר נביל מרינר את התזמורת ב-1958. תחומי העניין הרבגוניים שלו משתרעים מביצועים של נכסי צאן הברזל של הרפרטואר לכינור ועד הקלטתן של יצירות שהוזמנו במיוחד, בהן הקונצ'רטו לכינור מאת ניקולס מו, הקלטה שזיכתה אותו בפרס גראמי. הוא גם ניגן ביצועי בכורה של יצירות מאת ג'ון קוריליאנו, אדגר מאייר, ג'יי גרינברג ובהזד רנג'ברן וממשיך לחקור את גבולות הרפרטואר והכלי. הוא דוגל בדרכים חדשניות להעמקת ההשפעה החברתית והתרבותית של מוזיקה קלאסית ומשתף פעולה עם אמנים ואירגונים שונים מתחומים רבים ומגוונים. בין היתר הופיע עם רנה פלמינג, צ'יק קוריאה, רג'ינה ספקטור, וינטון מרסליס, כריס בוטי, אנושקה שנקר, פרנקי מורנו, ג'וש גרובן וסטינג, כשהוא שם דגש על מוזיקה כגורם מכריע בשיח הבין-תרבותי. הוא חובב נלהב של מוזיקה לסרטים והיה הסולן בפסקולים רבים, בהם "הכינור האדום" (1998), "גברות בלוונדר" (2004) ו"התנגדות" (2008). ג'ושוע בל הקליט למעלה מ-40 אלבומים, שזיכוהו בפרסי גראמי, מרקורי, גרמופון ואקו קלאסיק. הוא מחזיק בדעה כי המוזיקה היא אמצעי חינוכי חיוני ופועל במסירות למען מטרות חינוכיות, במיוחד עבור הקרן "חינוך באמצעות מוזיקה" ו"תפנית אמנויות", המספקות כלי נגינה ולימודי אמנויות לילדים שידם אינה משגת לחוות מוזיקה קלאסית. הוא ממשיך לטפח כישרונות צעירים כדור העתיד של שגרירי המוזיקה הקאלסית ומכהן כמרצה בכיר בבית הספר למוזיקה ע"ש ג'ייקובס באוניברסיטת אינדיאנה, שם למד בעצמו. הוא נולד בבלומינגטון, החל לנגן בכינור בהיותו בן ארבע ובגיל 12 החל ללמוד אצל ג'וזף גינגולד. הופעת הבכורה שלו כסולן התקיימה בהיותו בן 14, עם תזמורת פילדלפיה תחת שרביטו של ריקרדו מוּטי, ובגיל 17 הופיע לראשונה בקרנגי הול עם תזמורת סנט לואיס. בגיל 18 חתם על חוזה ההקלטות הראשון שלו וזכה במענק קריירה ע"ש אייברי פישר. בשנים הבאות זכה בתואר נגן השנה מטעם המגזין מיוזיקל אמריקה (2010), בתואר מנהיג עולמי צעיר מטעם הפורום  הכלכלי העולמי (2007), היה מועמד לחמישה פרסי גראמי וזכה בפרס אייברי פישר (2007). כמו כן זכה בבפרס האמנויות מטעם מושל אינדיאנה (2003) ובפרס הבוגר המצטיין של בית הספר למוזיקה ע"ש ג'ייקובס (1991). ב-2000 זכה בתואר "אגדה חיה של אינדיאנה" ונבחר כאחד מ-50 האנשים היפים של פיפל מגזין. ג'ושוע בל ניגן בפני שלושה מנשיאי ארה"ב, לרבות ברק אובמה, והיה חבר במשלחת התרבותית הראשונה לקובה מטעם הועדה לאמנויות ומדעי הרוח של הנשיא אובמה. הוא מנגן בכינור מבית היוצר של סטרדיבריוס, שנבנה ב-1713 והיה שייך לברוניסלב הוברמן, ומשתמש בקשת צרפתית משלהי המאה ה-18 מבית היוצר של פרנסואה טוּרט.

גל ניסקה, צ'לן ראשון של התזמורת הפילהרמונית הישראלית מ-2016, הופיע על במות רבות בעולם כסולן, כמוזיקאי קאמרי וכנגן תזמורת. הופעת הבכורה שלו כסולן היתה עם תזמורת ג'וליארד באולם אייברי פישר בניו יורק תחת שרביטו של דניס ראסל דייויס ומאז הופיע עם תזמורות רבות בארה"ב ובאירופה. כנגן קאמרי זכה להכרה במספר תחרויות חשובות בארה"ב, בהן תחרות קולמן ותחרות פישוף, ובין השאר הוענק לו ולשלישיית הפסנתר שלו פרס איגוד המוזיקה של אוניברסיטת הארוורד. כמו כן זכה בפרס הצ'לו ע"ש רחל ודב גוטמן ובפרס חביב הקהל ע"ש מאירה גרא בתחרויות האביב של קרן התרבות אמריקה-ישראל. גל ניסקה החל את לימודי הצ'לו בנס ציונה אצל לודמילה שטרק, המשיך אותם בצפון קרוליינה אצל לאוניד זילפר, השלים אותם בבית הספר ג'וליארד בניו יורק אצל ג'ואל קרוזניק ולימים שימש גם כעוזר ההוראה שלו בבית הספר. הוא השתתף בכיתות אמן של צ'לנים ידועי-שם, בהם יו-יו מא, סטיבן איסרליס, לין הארל, ברנרד גרינהאוס, דויד גרינגס, פראנס הלמרסון, יאנוש שטארקר וראלף קירשבאום. במשך שנתיים שימש כמישנה לצ'לן הראשי של התזמורת הפילהרמונית נויברנדנבורג בגרמניה ומ-2015 הוא מנגן בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. זוהי הופעתו הראשונה כסולן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

<img class="alignleft size-full wp-image-8329" src="http://ipoold.local/wp-content/uploads/2017/09/ליאור-איתן.jpg" alt="" width="6016" height="4016" />ליאור איתן, מבכירי החלילנים בישראל, פעיל מזה שנים רבות כסולן וכנגן מוסיקה קאמרית, ומשלב בהופעותיו את כל ארבעת חברי משפחת החליל: הפיקולו, החליל, חליל האלט וחליל הבאס.

מאז שנת 1997 הוא מייחד חלק ניכר מזמנו לפיתוח קריירה סולנית כנגן פיקולו. במהלך תקופה זו הביא לכתיבתן של יצירות חדשות רבות לפיקולו אותן ביצע בביצועי בכורה. כמו כן עיבד לפיקולו יצירות מופת מאת מלחינים כטלמאן, צ'ייקובסקי, שוברט ואחרים.

הוא זוכה להכרה בינלאומית כנגן פיקולו ומופיע באירופה ובארה"ב.

ליאור איתן נולד בישראל. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בת"א ב- 1985. באותה שנה, בגיל 22, התמנה לתפקיד החלילן הראשי של הסינפונייטה הישראלית – באר שבע. מאז 1988 הוא מכהן כנגן הפיקולו הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

ב-1995 הקליט תקליטור ראשון ובו יצירות לחליל ונבל. כחבר באנסמבל החלילים הישראלי השתתף בהקלטת שלושה תקליטורים עבור חברת Centaur. כמו כן הקליט עבור חברת Meridian תקליטור ובו יצירות מאת באך, מוצרט, בטהובן ושוברט, בעיבוד לפיקולו וגיטרה.

קיריל מיכנובסקי נודל ב-1973 למשפחה מוסיקלית בסנט פטרבורג, שם למד בבית הספר למוסיקה של הקונסרבטוריון על שם רימסקי-קורסקוב אצל פרופ' פישמן ופרופ' ניקיטין. עלה לארץ עם משפחתו ב-1990, השלים את לימודי התואר הראשון בהצטיינות באקדמיה למוסיקה על שם רובין באוניברסיטת תל-אביב אצל פרופ' עוזי ויזל ואת לימודי התואר השני השלים באקדמיה למוסיקה ולמחול על שם רובין בירושלים, כתלמידו של פרופ' חומיצר. בנוסף, הוא בוגר הקונסרבטוריון המלכותי בהאג, הולנד.

קיריל השתתף בכיתות אמן בינלאומיות עם צ'לנים ידועי שם כגון גרינהאוז, מולר, פאריסו, שטראוס, קירשבאום ובוטשר וכן הופיע בפסטיבלים ברחבי העולם, לרבות פסטיבל שלזוויג-הולשטיין, פסטיבל ישראל, קול המוסיקה בגליל העליון ופסטיבל נים בצרפת.

לראשונה הופיע כסולן בגיל 14 עם התזמורת הפילהרמונית של סנט פטרבורג בניצוחו של יבגני מרווינסקי ובהמשך הופיע כסולן עם תזמורות והרכבים קאמריים בארץ ומחוצה לה. השתתף בתחרויות בינלאומיות וזכה בפרסים ובמלגות.

משנת 2002 חבר התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

אנדראה בטיסטוני, שנולד ב-1987 בורונה שבאיטליה, הוא אחד הכישרונות הצעירים שכוכבם דורך בזירה המוזיקלית הבינלאומית. הוא מכהן כמנצח ראשי של תיאטרו קרלו פליצ'ה בגנואה, הארנה בוֶרונה והתזמורת הפילהרמונית של טוקיו. מ-2006 הוא מנצח בבתי אופרה חשובים, ביניהם הדויטשה אופר בברלין, האופרה הממלכתית של בווריה במינכן, סמפראופר בדרזדן, בית האופרה מרינסקי בסנט פטרבורג, האופרה של ולנסיה, האופרה המלכותית בשטוקהולם, ובאיטליה, מולדתו, ניצח בארנה בוֶרונה, תיאטרו סן קרלו בנפולי, לה פניצ'ה בונציה, תיאטרו קרלו פליצ'ה בגנואה, תיאטרו ורדי בטריאסט, תיאטרו ליריקו בקליארי ותיאטרו מסימו בפלרמו. באולמי הקונצרטים הופיע עם תזמורות כגון תזמורת האקדמיה סנטה צ'צ'יליה מרומא, התזמורת הסימפונית הלאומית של שרות השידור האיטלקי בטורינו, הפילהרמונית של טוקיו, תזמורת פסטיבל מג'ו מוזיקלה בפירנצה, הפילהרמונית של לה סקלה, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועוד. בהיותו בן 24 היה למנצח הצעיר ביותר שניצח מעולם בלה סקלה במילנו. הוא מאמין כי האמנות שייכת לכל ומשתדל להביא מסר זה לקהל רחב ככל האפשר מחוץ לאולמי הקונצרטים ובתי האופרה: הוא ניצח על הפילהרמונית של לה סקלה בפורום אסגו במילנו בפני 8,000 איש ועל התזמורת הסימפונית הלאומית של שרות השידור האיטלקי בפיאצה קסטלו בטורינו בפני קהל שמנה מעל 25,000. ב-2012 ראה אור ספרו הראשון "זו לא מוזיקה לזקנים". אנדראה בטיסטוני החל את לימודי המוזיקה בהיותו בן 7 והשתלם אצל גבריאלֶה פרו, ג'נאנדראה נוזדה ומאוריציו ברבצ'יני. הוא בוגר הקונסרבטוריון של ורונה עם תואר בקומפוזיציה ורבות מיצירותיו הסימפוניות, הקאמריות והבימתיות בוצעו ברחבי אירופה.

פרופ' משה צוקרמן נולד ב-1949 בתל-אביב. בשנים 1960-70 חי בפרנקפורט שבגרמניה. עם שובו ארצה למד סוציולוגיה, מדע המדינה והיסטוריה. מ-1990 הוא מלמד במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2000-05 כיהן כראש מכון מינרבה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל אביב. תחומי המחקר וההוראה שלו כוללים היסטוריה ופילוסופיה של מדעי החברה, הרוח והתרבות; הגותה של אסכולת פרנקפורט; תיאוריה אסתטית וסוציולוגיית האמנות; השפעת השואה על התרבויות הפוליטיות של ישראל וגרמניה. פרופ' צוקרמן פירסם ספרים רבים בעברית ובגרמנית. החל מאוקטובר 2017 הוא פרופסור אמריטוס של אוניברסיטת תל אביב.