סאיאקה שוג’י, ילידת טוקיו, עברה לסיינה שבאיטליה בהיותה בת שלוש. היא למדה באקדמיה קיג’נה ובבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן והופעותיה הראשונות היו עם מיתרי פסטיבל לוצרן בניצוחו של רודולף באומגרטנר ובמוזיקפריין בווינה, בהיותה בת ארבע־עשרה. ב־ 1999 זכתה בפרס הראשון בתחרות פגניני ומאז הופיעה עם מנצחים ידועי־שם, בהם זובין מהטה, לורין מאזל, סמיון ביצ’קוב, מריס ינסונס ויורי טמירקנוב, ועם תזמורות מובילות, לרבות תזמורת פילהרמוניה, תזמורת קליבלנד, הסימפונית של לונדון, הפילהרמונית של ברלין, הפילהרמונית של לוס אנג’לס, הפילהרמונית של ניו יורק, תזמורת האקדמיה סנטה צ’צ’יליה, הפילהרמונית הצ’כית, הסימפונית של וינה, תזמורת מרינסקי, תזמורת נ’ה’ק’ והפילהרמונית הישראלית. לא מכבר הופיעה לראשונה בפרומס בלונדון עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית בניצוחו של וסילי פטרנקו ובפסטיבל בלוסום עם תזמורת קליבלנד, בסיור רסיטלים עם ויקינגור אולפסון, בסיור קונצרטים בבריטניה עם תזמורת פילהרמוניה וכן בקונצרט גאלה במוזיקפריין בווינה לציון 100 שנה להולדתו של לאונרד ברנשטין. לצד פעילותה המוזיקלית, ב־2007 היא יצרה פרויקט חזותי־מוזיקלי, “סינסתזיה”, והציגה ציורי שמן ועבודות וידאו־ארט. היא הקליטה 11 אלבומים, הכוללים את הקונצ’רטי לכינור מאת פרוקופייב, סיבליוס ובטהובן עם התזמורת הפילהרמונית של סנט פטרבורג תחת שרביטו של יורי טמירקנוב. ב־ 2016 זכתה סאיאקה שוג’י בפרס מאיניצ’י לאמנות, אחד הפרסים היוקרתיים ביותר ביפן, המוענק לאמנים בעלי השפעה אמנותית רבה. ב־ 2012 נכללה ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר על עתיד יפן מטעם חברת ניקיי. סאיאקה שוג’י מנגנת בכינור רקמייר מבית היוצר של סטרדיווריוס, שנבנה בערך ב־ 1729 ומושאל לה באדיבות חברת אואנו לכימיקלים בע”מ.