הפסטורלית של בטהובן

גן בדמדומים. כדור טניס אבד. נער ושתי נערות מחפשים אותו. הם משחקים מחבואים, הם מתקוטטים. הלילה חמים, השמיים מוארים באור חיוור. הם מתחבקים. הקסם נשבר כשכדור טניס נוסף מופיע בצורה מסתורית. מופתעים ונבהלים, הנער והנערות נעלמים אל עומק הגן האפל.

״הנושא של הבלט מטופש, לא מעוניין״. זו היתה התשובה של דביסי לבקשה של דיאגילב, לכתוב מוזיקה לסיפור הנ״ל. אבל גם דביסי היה אדם מעשי, ואחרי שדיאגילב הציע להכפיל את השכר, הנושא כבר לא נראה לו כל כך מטופש, והוא ישב לכתוב. זו היצירה התזמורתית האחרונה שדביסי כתב, והיא הכי פחות מוכרת והכי פחות מבוצעת שלו. אחת הסיבות לכך היא טיימינג אומלל: הבכורה של ״משחקים״ בפריז התקיימה בדיוק שבועיים לפני הבכורה המדוברת והאייקונית של פולחן האביב של סטרווינסקי, שאחריה אף אחד בפריז לא זכר מה היה לפני… גם הכוריאוגרפיה של ״משחקים״ לא זכתה לביקורות חיוביות במיוחד, וכך היצירה הזו נבלעה ונשכחה בין היצירות המופתיות האחרות של דביסי. ולמרות זאת, יש בה את כל הקסם, התחכום, היופי והמקוריות שיש בכל האחרות, והיא נותנת הצצה מעניינת לתקופה מהפכנית ונועזת בתולדות המוזיקה המערבית בתחילת המאה ה- 20. 

גם הקונצ׳רטו של ראוול ליד שמאל נולד מתוך כורח: פול ויטגנשטיין, פסנתרן שאיבד את ידו הימנית בחזית מלחמת העולם הראשונה, הזמין ממספר מלחינים גדולים (שטראוס, פרוקופייב, וגם ראוול) קונצ'רטו שיאפשר לו לנגן שוב. ראוול כתב יצירה שאינה מתנהגת כמו פתרון לבעיה, אלא מתעלה מעליה. הקונצ׳רטו הזה נכתב ונשמע מתנהגת כמו יצירה שלמה, בלי ויתורים והקרבות. היא דורשת וירטואוזיות גדולה ואין ספק שבביצוע הפסנתרן דניס קוז'וחין יהיה קשה לדמיין ש״חסרה״ שם יד.

בטהובן כתב את הפסטורלית כשכבר כמעט לא שמע. הוא שרטט את עצמו בין השדות, הנחל, הסערה — לא לסיום התכנית, המנצח אינגו מצמאכר יוביל את התזמורת בביצוע הפסטורלית של בטהובן, אולי הסימפוניה הכי פואטית והכי נוסטלגית שלו. בטהובן כבר לא יכול היה להסתמך על השמיעה שלו, על הבחוץ, ולכן בסימפוניה הזו הוא הלך פנימה – אל הזכרונות שלו, אל התחושות שלו כששהה בטבע שכל כך אהב. הוא גם עשה צעד מעניין לכיוון מוזיקה תוכניתית בסימפוניה הזו, כאשר הוא מכוון אותנו לדימויים ורעיונות בשמות הפרקים – "רגשות עליזים עם ההגעה לשדה", "סצנת גדות נחל", "סערה". בתוכנייה של קונצרט הבכורה הוא הוסיף: "ביטוי של רגשות, לא ציור." כלומר, אני לא מנסה לתאר בצלילים תמונות טבע, אלא לשקף במוזיקה את התחושות שלי בתוך תמונת הטבע הזו.