אלכסנדר בלוך מנצח | מארק בוצ'קוב כנר
יונה מרטינז סופרן
התוכנית
-
01
דביסי
נוקטורנים
-
02
סן־סאנס
מבוא ורונדו קפריצ'וזו
-
הפסקה -
03
פורה
מזמור של ז'אן רסין
-
04
פולנק
גלוריה
על המופע
המנצח אלכסנדר בלוך מוביל את התזמורת בתוכנית מיוחדת שמציגה קשת עשירה של מוזיקה צרפתית שאינה מסתפקת באסתטיקה וסגנון, אלא משתמשת בהם כדי לשאול שאלות ולעורר מחשבה.
סן־סאנס פותח עם מבוא ורונדו קפריצ'יוזו, יצירה שנכתבה במקור כמעין תרגיל וירטואוזי עבור תלמיד צעיר, והפכה לאחד הקטעים האהובים ביותר ברפרטואר המבריק לכינור. סן-סאנס היה דמות מוכרת ומוערכת בפריז גם כמורה, ואחד מתלמידיו המפורסמים ביותר היה גבריאל פורה. פורה היה רק בן עשרים כשכתב את המזמור של ז’אן רסין, אבל כבר אז ניכר הכישרון שהפך אותו לאחד הקולות הייחודיים והמשפיעים במוזיקה הצרפתית: שירתיות ממכרת שיש בה רוחניות עדינה. השפה ההרמונית יוצאת הדופן, המלודיות הפשוטות אך מפתיעות והבחירה בטקסט ליטורגי, מצביעים על חיפוש של זהות פנימית – לפני שהאמונה מקבלת צורה מחייבת. היצירה, שנכתבה למקהלה עם עוגב או פסנתר, לעיתים נתפסת כנקודת מוצא מוקדמת לשפה שתבשיל ברקוויאם המפורסם של פורה, שנכתב כעשרים שנה מאוחר יותר.
הנוקטורנים של דביסי הם שלושה רשמים – Nuages (עננים), Fêtes (חגיגות), ו-Sirènes (נימפות) – תמונות של עולם בו הצבעים והאווירה הם הסיפור כולו. דביסי מוותר על תבניות ומבנים ברורים ומצייר בצלילים תמונות אימפרסיוניסטיות שיוצרות מרחב מוזיקלי אווירתי שמעורר את החושים.
במרכז התוכנית הגלוריה של פולנק, אחת היצירות המרתקות של המאה ה־20. פולנק נע כל חייו בין חילוניות לבין אמונה מחודשת, שהגיעה בעקבות אובדנים אישיים וטלטלה נפשית. החיפוש הזה נוכח במוזיקה שלו, שנעה תמיד בין הומור, פרוזאיות וקלילות לבין רוחניות, קדושה וכאב. גם בגלוריה שלו אנחנו שומעים פרקים שמזכירים תפילה, ומיד אחריהם רמז של קריצה; רגעים שנשמעים כמעט ילדותיים, מול מה שנשמע כמו הכנעה רוחנית. זהו מפגש בין ליטורגיקה לתיאטרון, בין עוררות והתמסרות.
יחד, היצירות מציעות דיוקן מורכב של המוזיקה הצרפתית – לא רק אלגנטית ומסוגננת, אלא צבעונית, מפתיעה ומעוררת מחשבה.
חזרה לראש העמוד
